קצת עליי

היי, אני סיגל, אמא לארבעה, בת זוג לאחד והיחיד, רואת חשבון במקצועי משפצת רהיטים בנשמתי, חוץ מזה גם שחקנית כדורשת לעת מצוא, כמו כולן מנסה וגם מצליחה ללהטט בין כל הכדורים .

אני כאן בעיקר בשביל עצמי אבל אשמח מאוד אם תצטרפו, תוכלו למצוא כאן, הגיגים, נוסטלגיה, מתכונים וגם פוסטים בנושאים מיסויים לעצמאים וגם לשכירים.

על הריון , IUGR ויומהולדת

היום, בדיוק לפי 9 שנים נולד נדבי, ילדי הרביעי, ואין יום כמו יום הולדת להזכיר לי את מה שכנראה אף פעם לא אשכח, את ההיריון מהסרטים (סרט אימה יהיה מינוח מדויק יותר) שעברתי אתו.

תמיד ידעתי שאני רוצה ארבעה ילדים, בשנת 2007 כשהגדולה שלי הייתה בת 9 והקטן דאז, מספר 3 היה בן שנתיים והתחלנו כבר לישון בלילות ואפילו להתרגל לזה , חשבנו שילד רביעי עכשיו או לעולם לא, לכך נוספה העובדה שכזוג רואי חשבון חוסר האיזון במיני הילדים (בת ושני בנים) קצת הפריע וכך התקבלה ההחלטה על ילד רביעי (כמובן שלא עלתה על דעתנו האפשרות שחוסר האיזור עשוי גם רק לגדול ולא להתאזן).

תמונה משפחתית בהריון של נדב

ההתחלה הייתה קלה וזורמת, שקיפות עורפית, סקירה מוקדמת , בה יש לציין , התברר לנו כי חוסר האיזון יגדל כי צפוי לנו עוד בן, ואז שבוע 18 בדיקת מי שפיר, הייתי כבר מעל גיל 35 , כך שזה היה ברור מאליו שאערוך את הבדיקה , מה גם שרמת ההיסטריה שלי גרמה לי לעשות את הבדיקה עוד בהריונות הקודמים ולמרות ההזהרות היא נראתה לי לא קשה במיוחד.
התוצאות של הבדיקה היו תקינות ובלב שקט הפלגנו היישר אל הבדיקה הבאה שבוע 22 , סקירת מערכות מורחבת.

יום חמישי, שלושה ימים לפני ערב פסח, 17 לאפריל 2008 , אני זוכרת את עצמי נוסעת והפעם לבד , בלי בן הזוג למרפאת מכבי בפתח תקוה , אני לא זוכרת מדוע בהריון הרביעי השתמשתי בשרותי הקופה כאשר בהריונות הקודמים פניתי לרופאים פרטיים הידועים אז בתחומם ושילמתי אלפי שקלים, אולי כי מהריון להריון מבינים שבסופו של דבר אין הבדל .

הבדיקה החלה , אני זוכרת את עצמי מקשיבה לרופא שמדבר לסייעת ולא אליי וכך אמר: תרשמי
, מיעוט מי שפיר, פיגור בהתפתחות של שלושה שבועות…" 10 שנים כמעט עברו ואני זוכרת את זה כמעט כמו אתמול אני מקשיבה ולא ממש מבינה במה הדברים אמורים , איך יכול להיות שפתאום יש דברים לא תקינים, מה זה אומר בכלל? כשאני שואלת הוא לא מסביר יותר מדי ומפנה אותי לרופא הנשים שלי.
מזכירה לכם יום חמישי בערב, יומיים לפני ערב פסח, רוב האנשים במדינה שלנו כבר בחופש בתקופה הזו.
אני יוצאת משם נכנסת לאוטו מתחילה למרר בבכי, מתקשרת לבן זוג, הוא מבוהל לא ממש יודע מה לעשות, באותה תקופה הוא עבד בחברה המקושרת לרופאים רבים ומיד התחיל בסדרה של טלפונים לראות מה אפשר לעשות , ללא הואיל בינתיים.

ביום הראשון של חול המועד לאחר מספר לילות ללא שינה החלטנו לפנות על דעתנו לבית החולים.
ניגשנו למיון, שם לא התרגשו מהסיפור, ביצעו מספר בדיקות הגיעו לאותן מסקנות , מיעוט מי שפיר ופיגור בהתפתחות ושילחו אותנו הביתה למעקב קופה, כשלי בינתיים התברר שהרופא שלי כמו כל עם ישראל נמצא בחופש,
במקביל הטלפונים של בן הזוג הואילו, אחרי יומיים אושפזתי בכל זאת להמשך בירור.
בבית החולים לקח אותי תחת חסותו רופא מקסים אז דוקטור, היום פרופסור – מרדכי דוליצקי.
אני זוכרת שכשהודיעו לי שאני מתאשפזת שמחתי, ודאי בגלל העובדה שסוף סוף אולי נדע מה קורה פה, אבל גם בגלל שחשבתי שאני נכנסת לשלושה ימים של מנוחה, בלי כביסות, בלי לקום בלילה, בלי ריבים של ילדים.

החלום ושברו- המנוחה המיוחלת הייתה מדכאת, אושפזתי במחלקה להריון בסיכון גבוה, הרבה סיפורים עצובים רק הוסיפו לחששות שלי ולהבנת המצב בו אני נמצאת, במהלך האשפוז לא הצליחו להבין מה מקור הבעיה, מלבד מיעוט מי השפיר והפיגור בהתפתחות כל המדדים האחרים היו תקינים שם גם לראשונה נתקלתי במינוח הרפואי לתופעה – IUGR פיגור גדילה תוך רחמי


הסיבה לתופעות שהתגלו יכלו לנבוע ממספר גורמים:
א. זיהום- בעיקר CMV
ב. מקור גנטי
ג. בעיה בשליה

במהלך האשפוז לאחר אין ספור בדיקות פגישה עם יועץ גנטי ועוד קצת בדיקות לקינוח , דיברו אתנו על אפשרות להפסקת הריון ,בשל החשש לפגיעה משמעותית בעובר. אנחנו הרגשנו כאילו אנחנו בתוך חלום רע, ושזה לא באמת קורה לנו.
בשלב זה לא הרגשנו שיש סיבה מספקת להפסקת הריון, הייתי כבר בשבוע 23 זו כבר לא הפלה, זו הפסקת הריון ומבחינתנו ללא סיבה ודאית זה ממש רצח מצד שני לא אכחיש שהמחשבה המשיכה לעבור בראשי גם לאחר הסירוב הראשוני, הלא יש לי שלושה ילדים בריאים בבית מי יודע כיצד החיים שלנו עשויים להשתנות בעקבות הלידה.
לאחר 3 ימים שוחררתי מבית החולים בלי שהתקדמנו יותר מדי.
נשלחתי למעקב בקהילה, מעקב חד שבועי במכון לבריאות האישה של מכבי ,תחת השגחתו של פרופסור מרדכי דוליצקי במקביל נערכה בדיקה על דגימת מי השפיר מהשבוע ה-18 לגילוי נגיף ה-CMV – לשמחתנו הבדיקה יצאה שלילית כך שנשארנו עם שני גורמים אפשריים , ליקוי גנטי ובעיה בתפקוד השליה.

לאחר השחרור מבית החולים נכנסנו לסחרחורת של יעוצים ,לא היה רופא מומחה במיילדות שפסחנו עליו, היינו אצל פרופסור אריאל יפו מאיכילוב ואצל פרופסור מלינגר מוולפסון, ואצל פרופסור שמחה יגל הפעם מהדסה ולקינוח התייעצנו גם עם פרופסור מוטי שוחט מומחה בגנטיקה רפואית.
הייעוצים האלה הואילו בעיקר לחשבון הבנק של הרופאים, לא שהם לא היו מקצוענים, אבל במקרה הזה לא ניתן היה לדעת חד משמעית מה קרה, מה גם שמעט לאחר השחרור מבית החולים מי השפיר חזרו לכמותם הנורמלית , הפער בגדילה אומנם לא הצטמצם אבל גם לא גדל,
למעט פרופסור שחט שאמר שלדעתו הבעיה היא בשליה אף אחד לא היה ממש החלטי.
בשל כך, ולמרות השיפור במדדים החלטנו על דעתו של הצוות הרפואי המטפל ,על דיקור מי שפיר נוסף בשבוע 32 , הדיקור אמור היה לשלול את עניין הליקוי הגנטי, דגימת מי השפיר אמורה הייתה להישלח למכון בארצות הברית לבדיקת מספר רב של ליקויים גנטיים שעשויים היו לגרום לתופעות שהיו לנו.
היום בדיעבד כשאני עוברת על כל החומר , אני לא מבינה איך הצוות עודד אותנו לעשות את הבדיקה הזו , הם כאילו נסחפו עם הפניקה שלנו ולא אמרו לנו סטופ, הם שמבחינתי היו אמורים להיות המבוגר האחראי , לטעמי לא מילאו תפקידם כראוי.
בדיקת מי שפיר בשבוע 32 אינה עניין של מה בכך גם בשבוע 18 זו בדיקה פולשנית ולא נעימה אך בשבוע 32 כשהעובר כבר די גדול, די צפוף שם בשק מי השפיר, המדקר חייב להיות מאוד זהיר בניווט המחט, אני זוכרת את המחט הענקית תקועה בבטן שלי כי התינוק בדיוק זז והרופא לא יכל לשאוב, מראה לא מלבב , סצינה מצוינת לחובבי הז'אנר (סרטי אימה) הבן זוג שאינו חובב הז'אנר כמעט והתעלף מהמראה.

ככה זה בערך נראה…

הבדיקות נשלחו , חיכינו כשלושה שבועות , מעבר ללחץ של מה יהיו התוצאות , המחשבות של מה נעשה אם תהיה תשובה חיובית, לא נתנה מנוח, הרי עוד שלושה שבועות, שאז צפויות התוצאות להגיע העובר יהיה בן 35 שבועות, ממש תינוק, הפסקת הריון בשבוע כזה מבחינתי זה רצח , מצד שני תינוק חולה…. לא פשוט ולא מאחלת לאף אחת תקופה כזו.

בסופו של דבר כמובן הגיעו התשובות, כולן שליליות , כנאה שכל הטררם מקורו בבעיה בשליה.
אני המשכתי במעקב הרגיל, לא לעוד הרבה זמן בשבוע 36 התברר שהשליה כבר לא מתפקדת , העובר לא גדל , הוחלט על מועד ללידה לעוד שבוע, כלומר שבוע 37.

רגע האמת הגיע , ב29 ליולי 2008 התייצבנו בבית חולים תל השומר , זירוז , ירידת מים צירים בשבע וחצי בערב לידה, .
נדב נולד 1.970 קילו בשבוע 37 אפגר 1 – 9 אפגר 5- 10 , אפרוח (קצת חייזרי) מתוק, מלא שיער עם המנגיומהמה (כתם תות) על לחי ימין

למרות המשקל הנמוך, נדב לא הוכנס לפגייה , שבוע 37 כבר לא נחשב פג , כל המערכות היו תקינות למעט המשקל, בשל המשקל הנמוך הוא אושפז ביחידת מעבר להשגחה למשך עשרה ימים , אני הצלחתי לשנורר מבית החולים לילה נוסף, אחר כך עברתי לכ- 3 ימים למלונית ואז חזרתי הביתה שם חיכו לי שלושה ילדים נוספים ואני נקרעתי בין בית החולים לבין הבית, עד לאפיסת כוחות כמעט.

בשל משקלו הנמוך לא הצלחתי להניק , דאגתי לשאוב לו חלב אם והשכלתי לגרום לעודף חלב כך שבגיל חודש היניקה כבר הייתה קלה לו והוא עבר בלי בעיה מבקבוק להנקה מלאה עד כמעט גיל שנתיים.

בכל מהלך ההריון ולאחר הלידה לא עלה על דעתי לשאול את הרופאים האם יש השלכות לתופעת הIUGR, רק שבועות אחרי הלידה שאלתי את רופא הילדים שאמר לי שכ-15% מילדי הIUGR נשארים קטנים בממדים , כלומר השינוי בעיקר אם הוא מתרחש בשבוע מוקדם (כמו אצל נדב) נטמע כאילו בגנטיקה של הילד ואז אם מלכתחילה הוא אמור היה להיות גבוה או גדול, זה כבר לא משנה הוא לא יהיה, בדרך כלל עד גיל שנתיים רוב הילדים מדביקים את הפער למעט אותם 15 אחוז.
הרופא לא אמר לי ואת זה קראתי מאוחר יותר , כי לילדי IUGR יש נטיה לטווח ארוך לבעיות נוירולוגיות ואינטלקטואליות .
נדב לא הדביק את הפער, הוא אכלן קטן מאוד, נמוך ורזה, גבוה הוא כנראה כבר לא יהיה אבל הוא מפצה על זה בהרבה בטחון עצמי וקסם אישי , לגבי בעיות נוירולוגיות טרם נתקלתי אצלו בכאלה ואינטלקטואלית הילד פיקח מאוד, חריף וורבלי .

מה המסקנה מכל ההיריון הזה, כנראה שבדיעבד היינו קצת בהיסטרית יתר , או שלא…
לא בטוחה שאם זה היה קורה היום לא הייתי חוזרת על בדיוק אותו תהליך…

ומה אצלך , איזה סיפור יש לך על ההריון , אשמח לשמוע בתגובות…

סיגל

4 תגובות

  1. מזל טוב לנדב ידי זהב!
    זוכרת את דרך החתחתים להגיעך אלינו וכל כך שמחה שהצטרפת 🙂
    שמחת החיים, החברותיות, התשובות השנונות ובעצם המכלול כולו משכיחים את כל היתר
    הרבה בריאות ושנים מאושרות

  2. סיגל, כיף שחזרת לכתוב ושאת מביאה מהסיפורים האישיים שלך ומעצמך. אוהבת אותך, דנה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פוסטים נוספים שאולי יעניינו אותך

קיץ גדול/ג'ניפר ויינר

הסופרת בג'ניפר ויינר ניתקלתי לראשונה (או לפחות חשבתי שזה לראשונה) כשקראתי את הספר שלה "זה שאוהבים" ספר חמוד מאוד, על שני ילדים מרקעים שונים לחלוטין

קרא עוד »
דילוג לתוכן