היי, אני סיגל, אמא לארבעה, בת זוג לאחד והיחיד, רואת חשבון במקצועי משפצת רהיטים בנשמתי, חוץ מזה גם שחקנית כדורשת לעת מצוא, כמו כולן מנסה וגם מצליחה ללהטט בין כל הכדורים .
אני כאן בעיקר בשביל עצמי אבל אשמח מאוד אם תצטרפו, תוכלו למצוא כאן, הגיגים, נוסטלגיה, מתכונים וגם פוסטים בנושאים מיסויים לעצמאים וגם לשכירים.
בית » כל הפוסטים
יש לי וידוי לא אופנתי: אני אוהבת חגים, מאז שהייתי ילדה אהבתי חגים, בגלל החופשים, בגלל המשפחתיות, בגלל האוכל הטעים שיש אצלנו ברוב החגים. יותר
את רוב הספרים שאני קוראת בשנים האחרונות, אני קוראת בעקבות המלצות שאני נתקלת בהן בקבוצת הפייסבוק האהובה עלי, מועדון קריאה לאוהבי ספרים (ואם אתם לא
בספר הזה נתקלתי לראשונה כשגיסתי, חברה של אשת המחבר, ושגם הם כמונו גרים ביהוד, פרסמה את הספר בפיד שלה, כמישהי שמשתעשעת מדי פעם ברעיון של
חמותי זיכרונה לברכה הייתה אישה מופלאה, אחת משלישיה שנולדה לפני למעלה מ-80 שנה באפגניסטן, היחידה ששרדה מבין השלושה אולי רמז לחוסנה המופלא ,על אף היותה
לפני מספר ימים פנה אליי לקוח ותיק שלי, הוא ביקש ממני להסתכל על ריכוז התוכניות הפנסיוניות שלו ולחוות דעתי. רוב שנותיו היה הלקוח שכיר ועצמאי
היא פנתה אליי לפני כשנתיים , שכירה שגם מנהלת עסק קטן מאוד כעוסקת פטורה, ביקשה שאתחיל לנהל עבורה את התיק. היא הייתה בהליכי גירושין ,
היום, בדיוק לפי 9 שנים נולד נדבי, ילדי הרביעי, ואין יום כמו יום הולדת להזכיר לי את מה שכנראה אף פעם לא אשכח, את ההיריון
כביש הערבה מתמשך כמו תמיד, הנוף המדברי כמו משקף את מצב רוחנו השפוף, צהוב ומדכא, הדרך אינה נגמרת והפעם לראשונה גם איננו רוצים שתסתיים כי
לארצי יש יום הולדת אתם ודאי יודעים , אתם ודאי זוכרים, כן , היא כבר בת 68 הגברת עוד לא ממש קשישה , אבל עברה לא
כשהיינו קטנות, אחיותי ואני (ויסלח לי אחי שלא מוזכר פה ,הימים הם הרבה לפני בואו לעולם), וכשלאבי , שהיה ברוב ימות השנה איש נעים ורגוע,