כל הפוסטים על: כל הפוסטים

יש לי וידוי לא אופנתי: אני אוהבת חגים, מאז שהייתי ילדה אהבתי חגים, בגלל החופשים, בגלל המשפחתיות, בגלל האוכל הטעים שיש אצלנו ברוב החגים. יותר

את רוב הספרים שאני קוראת בשנים האחרונות, אני קוראת בעקבות המלצות שאני נתקלת בהן בקבוצת הפייסבוק האהובה עלי, מועדון קריאה לאוהבי ספרים (ואם אתם לא

בספר הזה נתקלתי לראשונה כשגיסתי, חברה של אשת המחבר, ושגם הם כמונו גרים ביהוד, פרסמה את הספר בפיד שלה, כמישהי שמשתעשעת מדי פעם ברעיון של

חמותי זיכרונה לברכה הייתה אישה מופלאה, אחת משלישיה שנולדה לפני למעלה מ-80 שנה באפגניסטן, היחידה ששרדה מבין השלושה אולי רמז לחוסנה המופלא ,על אף היותה

כביש הערבה מתמשך כמו תמיד, הנוף המדברי כמו משקף את מצב רוחנו השפוף, צהוב ומדכא, הדרך אינה נגמרת והפעם לראשונה גם איננו רוצים שתסתיים כי

כשהיינו קטנות, אחיותי ואני (ויסלח לי אחי שלא מוזכר פה ,הימים הם הרבה לפני בואו לעולם), וכשלאבי , שהיה ברוב ימות השנה איש נעים ורגוע,