קצת עליי

היי, אני סיגל, אמא לארבעה, בת זוג לאחד והיחיד, רואת חשבון במקצועי משפצת רהיטים בנשמתי, חוץ מזה גם שחקנית כדורשת לעת מצוא, כמו כולן מנסה וגם מצליחה ללהטט בין כל הכדורים .

אני כאן בעיקר בשביל עצמי אבל אשמח מאוד אם תצטרפו, תוכלו למצוא כאן, הגיגים, נוסטלגיה, מתכונים וגם פוסטים בנושאים מיסויים לעצמאים וגם לשכירים.

כשהיינו קטנות, אחיותי ואני (ויסלח לי אחי שלא מוזכר פה ,הימים הם הרבה לפני בואו לעולם), וכשלאבי , שהיה ברוב ימות השנה איש נעים ורגוע, נמאס מהמריבות והטונים הצווחניים שאליהם עלו קולותינו (ויעידו על כך היום ילדיי המתלוננים על קולי הצווחני), היה מאיים עלינו שישלח אותנו לקיבוץ ( בצחוק כמובן).

לו, שהיה ילד מעברה, נדמה הקיבוץ , משום מה, כמקום הגרוע ביותר לגדול בו, אנחנו שבגיל ארבע חמש עוד לא יידענו מה זה קיבוץ , היינו מיד משתתקות ומתחננות בפניו שלא יבצע את איומיו.

כשגדלנו קצת ולמדנו לקרוא, שלושתנו הפכנו תולעי ספרים, הקיבוץ בספרים אותם קראנו הצטייר בפנינו כמקום רומנטי ואידיאלי לגדול בו, ( ילד חוץ בקיבוץ, דפי תמר, חבורה שכזאת ועוד ) והאיום של אבי כבר לא עבד עלינו, נהפוך הוא מבחינתנו לעבור לגור בקיבוץ היה סוג של התגשמות חלום.

PicMonkey Collage

הרומן שלנו עם הקיבוץ המשיך כשדודתי , אחותו הצעירה של אבי , בחרה לקבוע את מקום מגוריה בקיבוץ קטורה , נווה מדבר קטן וחלומי בערבה, בו בילינו רבות מחופשות הקיץ שלנו, בקטיף מנגו, או מלונים, סתם בטלה בבריכה המדהימה או טיולים במדבר.

לשיאו הגיע הרומן כשאחותי הצעירה יותר הצטרפה לגרעין נח"ל , כהתגשמות הספרים הרומנטיים שקראנו, התאהבה בבן המשפחה המאמצת בקיבוץ ומאוחר יותר נישאה וקבעה את מקום מגוריה בקיבוץ אפיקים (לא, לא בדרום שם זה אופקים אפיקים זה בעמק הירדן ).

זאת בעצם הייתה הקדמה ארוכה מאוד לסיפור שלשמו התכנסנו כי למרות שאחותי גרה כבר למעלה מ-20 שנה בקיבוץ מעולם לא עלה על דעתנו לחגוג את ליל הסדר בקיבוץ, השנה בשל מספר סיבות שלא כאן המקום לפרטן, הוחלט פה אחד על ידי אמי, אחיותיי ואחי כי את ליל הסדר נחוג בקיבוץ ולא סתם בקיבוץ אלא בחדר האוכל של קיבוץ אפיקים.

הילדים כמובן התלהבו למשמע ההחלטה (הקטנים כמובן הגדולים כבר לא מתלהבים מכלום) אחרי הכל סופ"ש עם בני הדודים באפיקים זה לא עניין של מה בכך. בעלי איך נאמר , התלהב הרבה פחות, סדר פסח בקיבוץ זו לא בדיוק החוויה שהייתה חסרה לו לרפרטואר החוויות אבל כשאין ברירה אז אין ברירה.

ערב החג הגיע , מחשש לפקקים בנסיעה צפונה הקדמנו לצאת ולהפתעתנו התנועה הייתה סדירה לאחר כשעה וחצי הגענו לקיבוץ אפיקים –

בדרך לקיבוץ
בדרך לקיבוץ

קיבוץ אפיקים , למי שלא יודע, שוכן על כביש 90 , מצידו השמאלי כשבאים מכיוון דרום, בואכה צמח.     הוא הוקם לפני כ-85 שנים על ידי גרעין השומר הצעיר מרוסיה.

שעת הסדר הגיעה ואנו שמנו פעמינו, לכיוון חדר האוכל , אנחנו ועוד כ-900 איש שאף הם החליטו לחוג את הסדר בחדר האוכל.

צועדים לחדר האוכל
צועדים לחדר האוכל

קלנועית

כך יודעים שהגענו לחדר האוכל

הארגון היה מופלא, שורות שורות של שולחנות, עטופים במפות וערוכים בחגיגיות, על כל שולחן מונחים כבר בקבוקי השתייה, האוכל מונח ארוז בחמגשיות

הסדר
כך זה נראה….

והחשוב ביותר ההגדה ולא הגדה רגילה ומסורתית אלא זו הקיבוצית, במקרה שלנו של קיבוץ אפיקים:

הגדה1

כמה עמודים מההגדה

הגדה 2
ועוד כמה…

אותנו, הרגילים לסדר מסורתי הפתיעה העובדה כי לא הייתה את קערת הסדר על השולחנות , כך שגם כל הברכות הקשורות בה לא נמצאות בסדר הקיבוצי, יחד עם זאת בסדר הקיבוצי עמדה במה עליה ניצבה מנחת הערב ומקהלת אפיקים , קריאת האגדה התבצעה מהבמה על ידי חברים שעלו וקראו קטעים מההגדה ובין לבין המקהלה שרה שירי אביב השזורים בה.

אני חושבת שלא אגזים אם אומר כי גולת הכותרת של הערב הייתה כשהזמינו את נורית הירש שהייתה בין קהל החוגגים , אל הבמה לברכה על זכייתה בפרס ישראל וסקסופוניסט מוכשר ניגן מחרוזת משיריה הנפלאים.

הערב הסתיים בשירת "אחד מי ייודע" המונית , כל מי שהחזיק מעמד עד לשלב זה עמד ושר , היה מעמד מרגש וכייפי.

לסיום מה אומר? היה סדר פסח מיוחד, מעניין, לא שגרתי, המבוגרים שבינינו נהנו , הילדים שלי, קצת פחות, התלוננו שלא היה מה לאכול (הם רגילים למטעמי סבתא בחגים) ומיהרו לפרוש עם בני הדודים  כנראה שלא נהפוך את הסדר הקיבוצי להרגל אך , אחת לכמה שנים זה בהחלט משב רוח מרענן.

26 תגובות

  1. איזו נוסטלגיה. בדיוק כמו בקיבוץ שלי לפני 30 שנה… אצלנו במשפחה (למרות שכבר שנים אנחנו לא עושים סדר בקיבוץ) נשארה המסורת של שירי אביב ו'שירי קיבוץ'. וגם ההגדה של הקיבוץ עדין מככבת 🙂
    כיף לקרוא על החוויה שלך

  2. בתור קיבוצניקית לשעבר אבל בנפש עדיין מקננת בי בקיבוצניקיות תמיד.. הסדר פסח בקיבוץ הוא אחד הזכרונות האהובים שלי. דווקא את הסדר המסורתי יותר הכרתי רק בבגרותי ואני עדיין מתגיגעת להגדה הקיבוצית ולהופעות ולפשטות של העברת המסרים בחג.
    והתמונה של הקלנועיות.. אחת הטובות!! 🙂

  3. חיכית לקרוא את הסיפור כדי לשמוע על מעלליך בקיבוץ:) כתבת יפה והרגשתי שאני מקבלת הצצה פנימה ומלווה אותך שלב שלב בסדר עם הקולנועית…חח, כי ככה זה בקיבוץ, לא?!
    התוספת של סיפורי אבא והספרים שקראת מילדות היו תבלין מצוין והיה כיף לקרוא ולהרגיש שזו הייתה חוויה מיוחדת בשבילך.

  4. חיכית לקרוא על מעלליך בקיבוץ:) ממש הכנסת אותי לתוך הווית הסדר, הרגשתי שאני מלווה אותך בכל שלב ושלב על קולנועית:) כיאה לקיבוץ…חח
    כיף לקרוא והתוספות מסיפורי אבא והספרים תיבל את הסיפור ונתן לו ערך מוסף. כיף שנהנתם ותודה שסיפרת וחלקת איתנו

  5. מקסים. בחיים לא עשיתי ליל סדר בקיבוץ. הכי קרוב לזה היה בבסיס צבאי בבהאד 1 🙂
    הרסת אותי עם הכריכה של הספר ילד חוץ! הכי נוסטלגיה. תודה על פוסט מהנה!

  6. נשמע שכל אדם חייב סדר קיבוצי פעם באיזה עשור????. לא הייתי מתנגדת להזמנה שכזו! ועוד עם נורית הירש..בכלל חוויה????????????

  7. נשמע ערב שווה, רגוע ונעים, עושה חשק לקחת את הילדים לסדר בקיבוץ.
    ו… העיקר שזה מאחורינו עד לשנה הבאה!!

  8. נשמע שהפסדתי אחלה חוויה.
    התיבול של ההגדה בשירי אביב נראה לי הרבה יותר הולם את ההוויה של רובנו, החילונים. מה גם שבטח השפה הרבה יותר ברורה ????

  9. ליאת אהבתי מאוד את הקדמה לילי הסדר. פשוט מרגש????
    אני מבינה את בעלך ועדין נשמע שזאת הייתה חוויה משגעת.
    חג שמח וחיבוק ענק

  10. יקירתי, מקסים גם אני נחלאווית לשעבר מקיבוץ כפר סאלד היי שם בצפון הממש רחוק, והתאור שלך לגמרי משקף את הווי הקיבוץ, הלב שלו- חדר האוכל שפושט את בגדי היומיום ועוטה חג וזה מגניב, מודה שבא לי קצת לחזור (וביננו הכי חשוב.. לא אירחת וטרחת כיפאק לקיבוץ הייייי) ????

    1. נו , מלי אז לא פלא שאני אוהבת אותך הייתי צריכה לנחש שאת נחלאית , מכירה את כפר סאלד נדמה לי שזה ליד שדה . נחמיה לא? הייתה לי חברה משם בדיוק אמרתי היום ליברות שתכלס זו היה ממש נוח לא הייתי צריכה לבשל בערב חג הספקתי לנקות את מה שלא ניקיתי כל הלפני בהחלט כיפק הי לקיבוץ ולאחותי .חג שמח

  11. הסקסופוניסט – יובל לולב, הוא הנכד של יהודה שרת, העורך והיוצר של סדר פסח ״נוסח יגור״. בהגדה של קיבוץ אפיקים ובשירי המקהלה יש הרבה מן ההגדה של יגור. חג שמח!

    1. דייקת בתמציתיות קיבוצי ויפה שלי , חג שמח , הסקסופוניסט היה מדהים ומישהי בדיוק כתבה לי בתגובה שקוראים לו יובל לולב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פוסטים נוספים שאולי יעניינו אותך

קיץ גדול/ג'ניפר ויינר

הסופרת בג'ניפר ויינר ניתקלתי לראשונה (או לפחות חשבתי שזה לראשונה) כשקראתי את הספר שלה "זה שאוהבים" ספר חמוד מאוד, על שני ילדים מרקעים שונים לחלוטין

קרא עוד »
דילוג לתוכן