ארבע הרוחות/כריסטין האנה

הקדמה

כשהייתי נערה צעירה , בסביבות גיל 14, 15 באמצע שנות ה-80 שודר סרט בטלויזיה בשם "הם יורים גם בסוסים" בכיכובה של ג'יין פונדה,.

בגדול, הסרט סיפר על השפל הכלכלי בארצות הברית ועל מה אנשים היו מוכנים לעשות כדי להרויח כמה פרוטות, ועל איך אנשים/גופים ניצלו אנשים אחרים חלשים מהם הרבה יותר, הסרט השאיר בי רושם אדיר, הוא זיעזע אותי, העציב אותי ובעיקר הרתיח אותי, היה לי קשה להפסיק לחשוב עליו, אבל זה היה לפני כמעט 40 שנה וכבר שנים לא חשבתי עליו עד שקראתי את הספר "ארבע הרוחות" הוא פתאום צץ מנבכי זכרוני ואומנם הסיפור שונה לגמרי אבל התפאורה, אותה תפאורה, השנים הקשות של השפל הכלכלי בארצות הברית שהתווספה אליה, מסתבר, בצורת מאוד קשה בחלקים מסויימים של המדינה שגרמה לאיכרים קטנים ורבים לפשוט יד ורגל , סופות חול איומות שגרמו למוות ומחלות ריאה, ואוזלת יד של הממשל הפדרלי שלא השכיל לתמוך באותם איכרים ובעקיפין (וגם לא בעקיפין) תמך בבעלי החוות הגדולות שלנגד עיניהם עמד רק כסף וללא רחמים, ניצלו עד תום את אותם איכרים קטנים.

תקציר

הספר מתחיל בשנת 1921,אלזה היא צעירה כבת 25 החיה בבית אמיד ושמרני, בנערותה לקתה במחלה מסתורית והוריה שאף פעם לא השפיעו עליה אהבה אף מגבילים את צעדיה, היא בעיקר ספונה בחדרה, קוראת הרבה ספרים ותוהה מתי תתחיל לחיות, בפרץ מרידה פתאומי היא מתגנבת מהבית למסבאה המקומית, שם פוגשת נער, רפאלו, בן למהגרים איטלקים שבנו עצמם בארצות הברית כחקלאים מצליחים, היא נכנסת להריון, מגורשת מבית הוריה נישאת לרפאלו (רייף) בניגוד לרצון הוריו ועוברת להתגורר בחוותם.

השנים עוברות, לאלזה כבר 2 ילדים, היא הוכיחה את עצמה כאשת חייל, אמא טובה, אשת איש מסורה, ואשה חרוצה מאוד, חמה וחמתה אוהבים אותה מאוד, הם שהקימו חווה בעשר אצבעות, לאחר שהגיעו מאיטליה בחוסר כל, נקשרו לאדמה, רואים באלזה בבואה של עצמם , והם הופכים להיות ההורים שמעולם לא היו לה.

אך ככל שהמצב הכלכלי הולך ומחמיר בעקבות השפל הכלכלי והבצורת הקשה, הכסף הולך ומתמעט ואיתו המותרות ואחר כך גם מוצרי הבסיס, משבר בנישואיה של אלזה מביא אותה לקחת את שני ילדיה, לורדה ואנטוני לקליפורניה שם השמועה אומרת שיש עבודה, לאחר מסע מפרך הם מגיעים לקליפורניה אך שם כל תקוותיהם מנופצות, עשרות אלפי אנשים מרחבי ארצות הברית נוהרים לקליפורניה, התושבים המקומיים לא ידידותיים בלשון המעטה, הם חיים בתנאים לא תנאים ומרויחים פרוטות, בעלי החוות הגדולים שהם המעסיקים העיקריים שם, מנצלים את ה"פליטים" עד תום, אלזה שרגילה כל חייה לשתוק, ממשיכה לשתוק ומקבלת את רוע הגזירה בשתיקה עד שבעיקר בזכות ביתה המרדנית לורדה היא מוצאת את קולה ויוצאת להיות קולם של כל העובדים המדוכאים.

דעתי

לדעתי קריסטין האנה עשתה את זה שוב, אחרי "הזמיר" ו"הלבד הגדול" היא שוב הצליחה להוציא תחת ידיה ספר מרתק, על נושא לא מאוד מסופר, ספר שברגע שהתחלת קשה להוריד אותו מהידיים, האמת שלא כמו ספרים מרתקים אחרים דוקא פה הקריאה שלי לא הייתה רציפה אבל לא בגלל חוסר עניין אלא בגלל שהרגשתי צורך קצת לנשום מכל הרוע והקושי שהיו בספר.

ההבנה (לא שהייתי צריכה להבין את זה ובכז זה מחדד) שהשגרה לגמרי לא מובטחת, שלא תמיד לנו יש שליטה על חיינו, שהעולם הזה רחוק מלהיות צודק והאנשים, לפחות רבים מהם הם רעים אבל הטובים הם אלה שעושים אותו יפה יותר.

אני חושבת שלא רק שהאנה עשתה זאת שוב היא אפילו התעלתה על עצמה ואני ממש ממש ממליצה לקרוא אותו.