את רוב הספרים שאני קוראת בשנים האחרונות, אני קוראת בעקבות המלצות שאני נתקלת בהן בקבוצת הפייסבוק האהובה עלי, מועדון קריאה לאוהבי ספרים (ואם אתם לא שם זה ממש הזמן להצטרף).
כך יוצא שרוב הספרים שאני קוראת הם ספרים די חדשים, ואני כמעט לא נחשפת לספרים שהם יותר ישנים.
וכשאני אומרת ישנים אני לא מתכוונת לממש ישנים, אבל אפילו כאלה עם וותק של נניח שלוש שנים, אם לא נתקלתי בו בזמן אמת בקבוצה אני כנראה אפספס.
למזלי, את הספר הזה אומנם פיספסתי בקבוצה, אבל בביקור האחרון שלי בספריה, לא היו לי ספרים מוזמנים וגם לא היו ספרים המוכרים לי מהקבוצה, אז חזרתי לדרך בה פעם, טרום עידן הפייסבוק , הייתי בוחרת ספרים, וקראתי את התקציר מאחורי הספר, יחסית לספרים האחרים , התקציר בספר הזה נראה לי מעניין והחלטתי לקחת וטוב שכך.
מג ביגנל כתבה ספר ביכורים, מצחיק, שנון, מכמיר לב, מעורר הזדהות וכייפי לקריאה.
סוזאנה היא עקרת בית טסמנית (כן יש מקום כזה, טסמניה, זו אחת ממדינות אוסטרליה שמסתבר שזו האחרונה מורכבת מ6 מדינות שונות), סוזאנה נשואה ליו, מהנדס בניין פליליסט קרייריסט שמשקיע שעות רבות בעבודתו, היא אם לארבעה ילדים, ולקראת השנה החדשה היא חשה שהיא רוצה להכניס ניצוץ לדוח נישואיה, שנעשו שגרתיים עד לכדי שעמום.
לצורך כך, היא התחילה לנהל יומן בו היא מספרת על התקדמותה בתחום הניצוץ, ומשתפת אותנו בכל הקורות אותה במהלך התקופה, ובנוסף גם מספרת לנו על תחילת היכרותם, שלה ושל יו במהלך לימודיהם באוניברסיטה המקומית.
במהלך הקריאה אנחנו נחשפים לעובדה שסוזאנה, היא לא סתם עקרת בית, בעברה היא הייתה ויולנית מוכשרת מאוד שבשל טראומה, שעד לסוף הספר אנחנו לא יודעים מה הייתה אותה טראומה, היא זונחת את הנגינה לחלוטין ומתמקדת בניהול ביתה וגידול ילדיה.
סוזאנה היא מצחיקה והיא שנונה, היא גם חסרת בטחון בעיקר באהבתו של בעלה, וככל שמתקדם הספר ואנחנו מבינים איזה עילוי מוסיקלי הייתה סוזאנה, אנחנו יותר ויותר מסתקרנים לדעת מה הייתה הטראומה שהיא עברה ואותה אנחנו מגלים רק לקראת סוף הספר.
לסוזאנה יש חברת ילדות, ריה, ריה היא פסנתרנית מוכשרת מאוד, בניגוד לסוזאנה שהתמקדה ב15 השנים האחרונות בביתה וילדיה, ריה לא נישאה, היא עברה ללונדון ופיתחה קריירה בינלאומית בתחום המוזיקה, ריה וסוזאנה הן חברות נפש, הן אוהבות אחת את השניה אהבה עזה ודואגות אחת לשניה כמו שרק חברות נפש יכולות.
דרך היומן אנחנו גם מכירים את הוריה, המצחיקים, יש לומר של סוזאנה, אמה בת ה-67 אבל בעלת הנשמה הילדית, חמותה הקפוצה, וחמה העדין, שכנתה ולדה, קשישה אלמנה ובודדה שסוזאנה טובת הלב אוספת לחיק משפחתה וילדיה מאמצים אותה.
ארבעת ילדיה של סוזאנה , אלואיז בת ה-13 מתבגרת אדישה, ראפי בן ה-10 שנראה כלא מתעניין בכלום עד שהוא מפתיע את כולם.
ג'יימי בין ה-8 יפה התואר ומושך תשומת הלב , ובת הזקונים מארי לו המצחיקה.
אנחנו מכירים גם את ג'וש וואיזבל, ושני ילדיהם, שכניהם של סוזאנה ויו, יפים ,עשירים מאוהבים אבל מסתבר כמו תמיד שלא כל הנוצץ זהב.
כמו שכתבתי נהנתי מאוד מאוד מהספר, כאם ל-4 ילדים שחלק ניכר משנות ילדותם ויתרתי על קריירה בעוד שבן זוגי עבד מצאת החמה עד צאת הנשמה, הבנתי כל כך את סוזאנה, רציתי לומר לה שהפתרון לכל בעיותיה זה לפתח קריירה ולהעלות את הערך העצמי שלה, כי נראה שמגיע שלב שבו הילדים כבר קצת גדלו והם הרבה פחות צריכים אותנו ואז נכנסות המחשבות לראש.
זה בדיוק מה שקרה לסוזאנה, התפנה לה זמן והיא התחילה לחשוב מה קורה לנישואיה? איפה התשוקה שהייתה כשהם היו צעירים? האם בעלה עוד אוהב אותה בכלל.
עם התפתחות הספר היא מבינה שההאהבה עוד שם והרבה ממנה רק שהיא מופיעה בצורות שונות, וגם בשגרה ובהרגלים, אז לא תמיד יש ניצוצות וזה בסדר, אבל רוב הזמן יש חברות מסירות,דאגה ומשימות משותפות, והבונוס הוא הניצוצות שכן מופיעים מדי פעם.
אז אם עוד לא קראתם את הספר ובא לכם על ספר קליל, אבל לא יותר מדי, אחד כזה שגם מרגש ולפעמים אפילו גורם לכם להזדהות איתו רוצו לקרוא, הנאה מובטחת.
