קצת עליי

היי, אני סיגל, אמא לארבעה, בת זוג לאחד והיחיד, רואת חשבון במקצועי משפצת רהיטים בנשמתי, חוץ מזה גם שחקנית כדורשת לעת מצוא, כמו כולן מנסה וגם מצליחה ללהטט בין כל הכדורים .

אני כאן בעיקר בשביל עצמי אבל אשמח מאוד אם תצטרפו, תוכלו למצוא כאן, הגיגים, נוסטלגיה, מתכונים וגם פוסטים בנושאים מיסויים לעצמאים וגם לשכירים.

נוסטלגיה פורים וטרבדוס

את ימי נערותי (מגיל 10) העברתי בישוב קטן, ירוק ונפלא שנקרא מעלה אפרים.

MaaleEfraim8

בתחילת שנות ה-80, כשהפערים בין הימין הפוליטי לשמאלו לא היו קיצוניים כמו היום.

כשמתנחלים לא נדמו כאויב העם לשמאל הפוליטי, ושמאלנים לא נחשבו כבוגדים בעיני הימין הפוליטי.

כשאלון הייתה תוכנית מדינית ולא רק עץ , החליטו הוריי לעבור , מהעיר הגדולה (יחסית) ראשון לציון

למעלה אפרים שבבקעת הירדן.

כילדה החיים בישוב הקטנטן , מוקף ההרים , עם מערות חצובות בסלע, הסרטבה ממול, מרוץ הלפיד, צעדת הבקעה ובית ספר שדה בסמוך שדאג לנו למגוון פעילוית, נדמו כהרפתקאה בלתי נגמרת.

הישוב, שהוקם בסוף שנות ה-70 ,במסגרת תוכניתו המדינית של יגאל אלון ,שכיהן כשר בחלק ממשלות ישראל, היה קטנטן (כ-200 משפחות) עם כוונה להתפתח לישוב עירוני ,שישמש את מושבי בקעת הירדן וקיבוציה (זה לא קרה אז ובכלל).

כשקצת התבגרנו והישוב נדמה כקטן עבור בני עשרה הזקוקים לחיים חברתיים פעילים, חברתי הטובה ורד ואני, נהגנו לדמיין איך כשנגדל , כמובן שכבר לא נגור בישוב הקטן הזה, כמובן שנהיה נשות העולם הגדול, לא פחות מנשות עסקים (ולא שהבנו מה המשמעות של זה ) ונרוויח כל כך הרבה כסף שיהיו לנו עוזרים/ות שיעשו עבורינו הכל, יבשלו, ינקו, יטפלו בילדים .

ולא רק זה אלא שכספינו לא ילך חלילה על אוכל כדי שלא נשמין, את כולו נבזבז רק על בגדים (לגמרי גיל טיפש עשרה).

היינו כל כך חדורות רצון ואמונה שבגיל 14 התחפשנו בפורים לנשות עסקים, או לפחות איך שהיה נדמה לנו שנראות נשות עסקים:

PicMonkey Collage
ורד ואני , פורים 1984

מאז עברו יותר מ-30 שנה, עם ורד לצערי לא נשמר הקשר , היא גרה בירושלים (כמעט חו"ל מבחינתי)

מהידוע לי היא לא אשת עסקים, גם אני לא.

עוזרים ועוזרות אין לי ולמרות חוסר אהבתי לעבודות הבית, לבישול ולאפיה , מכורח הנסיבות (בכל זאת צריך להאכיל ארבעה ילדים שגם דורשים אוכל מגוון) למדתי.

למדתי לבשל וגם לאפות , ולא סתם לאפות כי בגיל 14 בטוח שלא חלמתי שאני אלמד לאפות מאפים מסורתיים כפי שאמי מכינה וסבתותי היו מכינות, אבל חלומות לחוד והחיים לחוד, ולמדתי , אומנם לא הרבה אבל אחד המאפים שכן למדתי נקרא טרבדוס.

טרבדוס הן עוגיות טבולות בדבש וממולאות באגוזים  שיוצאי תורכיה נוהגים להכינם, פרוש השם הוא "משוכות" כנראה כי מושכים אותן מהדבש.

את הטרבדוס נוהגת אמי להכין , וכך גם יוצאי תורכיה רבים לארוחת סיום הצום של יום כיפור ובפורים .

אני , בשל הדבש מכינה אותן בדרך כלל בראש השנה ובפורים.

אז איך מכינים אבל קודם שתי אזהרות:

א. הטרבדוס איך נאמר הן לא שיא הבריאות, שוחרי האוכל הבריא שבינינו כנראה יספקו כפיים ויצקצקו בלשון למקרא המרכיבים אבל פעמיים בשנה אפשר להשתגע.

ב. העבודה על הטרבדוס מצריכה סבלנות כנראה שבגלל זה גם לא מכינים אותן לעיתים קרובות אבל התוצאה לגמרי שווה את ההשקעה.

אז המתכון ממש כאן אבל לפני זה ממליצה לכם להוריד את אפליקציית פודסייג'ר המאפשרת לשמור מתכון מכל אתר אוכל בקלות וביעילות ישירות למחברת דיגיטלית אישית שלכם.

ממש בסוף המתכון תראו את פטריית הפודסייג'ר דרכה תוכלו לבצע את השמירה .

אז ככה:

חומרים לבצק

1 מרגרינה

1 כוס שמן

1 כוס מים

2 שקיות אבקת אפיה

1/4 כוס סוכר

3/4-1 קילו קמח

 

מילוי

כ-200 גרם אגוזי מלך טחונים

כ-2 כפיות אבקת סוכר

1 כפית קינמון

 

ציפוי

1 כוס דבש

1 כוס סוכר

1/2 כוס מים

אופן ההכנה של המילוי:

מערבבים את כל החומרים יחד.

אופן הכנת הבצק:

מערבבים בקערה את השמן, המרגרינה המים והסוכר בנפרד אני מנפה את הקמח ביחד עם אבקת האפיה ואז מוסיפה בהדרגה את הקמח עד שמתקבל בצק רך ולא דביק.

מרדדים את הבצק שנוצר לעובי של כחצי סנטימטר (אני משתמשת בנייר אפיה כבר ברידוד של הבצק) וקורצים עיגולים בהתאם לגודל הרצוי , למי שיש סבלנות עיגולים קטנים למי שפחות עיגולים קצת יותר גדולים .

20160319_194446_resized
קורצים עיגולים, אני השתמשתי בכוס ליצירת העיגולים

לוקחים ביד אחת עיגול עם האגודל יוצרים מעין שקערורית, בה , עם כפית מניחים את המילוי ואז סוגרים בצורת סהרון , יש להדק היטב כדי שהסהרון לא יפתח בעת האפיה.

את הסהרונים המוכנים מניחים בתבנית על נייר אפייה ואופים בתנור בחום של 180 מעלות עד שהעוגיות מזהיבות ואז מוציאים אותן מהתנור.

20160319_195418
מניחים בתבנית מרופדת בנייר אפיה

במקביל אפיה מכינים את הציפוי לסיר שופכים את כל חומרי הציפוי ומחכים לרתיחה,

לאחר הרתיחה מתחילים לטבול את העוגיות שהתקררו מעט , אני מכניסה כמה עוגיות ביחד , כל עוגיה כדקה ואז להפוך לעוד דקה.

20160319_204156
לאחר הרתיחה מתחילים לטבול את העוגיות כדקה בכל צד ואז מוצאים לכלי שגם אותו אני מרפדת בנייר אפיה

20160319_213605

וזהו , נשאר רק לאכול וכמובן לשלוח במשלוחי המנות .

ב ה צ ל ח ה

 

 

 

 

 

 

 

24 תגובות

  1. אין מצב שאני מכינה אותן!! פשוט חסרת סבלנות בעליל..אבל הנוסטלגיה, או הנוסטלגיה עם ימי התום והחלומות באוויר.נהדר!!
    אז אולי את לא ממש אשת העסקים שחלמת להיות אבל היי, שימחת כאן אותי ועוד בנות וגם זה יופי!!

  2. סיגל יקרה, הייתי בטוחה שכבר הגבתי וכתבתי כאן, אבל מכיון שלא מצאתי את התגובה, אני מנסה שוב מתוך כוונה הפעם להשאר:), את כותבת נפלא, כל פנינה שלך בוקעת בחום של בית ובהרגשה שאני מכירה אותך מפעם. כשכתבת על נשות העסקים נזכרתי בזכותך שגם אני התחפשתי למשהו כזה , דמות עם חליפה ומזוודה שדמיינתי בראש וחשבתי שזה מה שאהיה ביום מן הימים, כך שמצאתי אותי בין המילים שלך, רק שנראה לי שדווקא משיחות הנסיעה שלנו כל פעם לפרלמנט אני זוכה לשמוע את שיחות העסקים שלך, ונראה לי שאת אשת עסקים רצינית ביותר…פשוט עושה את זה בדרכך החמה והנעימה..אותה גברת רק בשינוי אדרת או תחפושת.
    ואותה תחושה חשתי גם כשסיפרת על הטרבדוס ..נזכרתי סבתא שלי שתיבדל לחיים ארוכים שאומנם כבר לא זוכרת איך מכניסים את עוגיות הדבש שלה, אבל אני זוכרת בשבילה טוב מאד.
    את מציפה באנשים ערגה וגעגוע והזדמנות להרגיש בבית והזדהות עם מה שאת כותבת…וזה כיף גדול.

  3. אני בשוק שלא הגבתי עד עכשיו הייתי בטוחה שכן וזה התפספס לי סליחה, אז טרבדוס זה שוס !! זה טעים בטרוף !! וגם אצלנו עושים בפורים ובכיפור ואיזה ריח יש בבית כשהם בתנור, ילדות מקסימה ויופי של סיפור ????

  4. אין כמו נוסטלגיה… גם אני גדלתי בישובים קטנים ועדין מתגעגעת אליהם (לפעמים…). והטרבדוס (לא ידעתי בכלל שיש דבר כזה) נראים מצוין. שאפו

  5. נשות עסקים זה מעולה! גם אני חלמתי על עוזרים ואפילו עוזרת אין בנמצא! ????. חידשת לי עם המתכון…ובטח תביאי לפרלמנט…יאמוש!!!❤️

    1. את השניה שנאצגרת אותי פה ענבל כבר מתחילה לחשוב ברצינות על להביא לפרלמנט עוזרת אכן קשה למצוא ובטח עוזר אבל מחזיקה לך אצבעות.

  6. נהניתי לקרוא! צחקתי מהחלום של להיות נשות עסקים…אני לא חושבת זהיו לי חלומות בסגנון בצעירותי.
    ועל העוגיות אני תוהה האם אפשר לדלג על שלב הטיגון ופשוט לשפוך את הרוטב דבש מעל מייד לאחר האפיה?! נראה לי ששווה לנסות ????

    1. זה לא טיגון מרתיחים את הדבש עם הסוכר אין פה שמן אני חושבת שבכל מקרה השל הזה בכ גם כדי לרכך את העוגיות בכל מקרה אשאל את אמי היא המומחית.

  7. הי סיגל, חשבתי שאני מכירה את כל מני התופינים בעולם והנה חידשת לי 🙂 לא שמעתי על טרבדוס, יאללה את מכינה למפגש הפרלמנט הבא?
    וחוצמזה, כיף להכיר את זכרונות הילדות הנעימים שלך

  8. הי סיגל, קודם כל תודה שחידשת לי… אף פעם לא שמעתי אפילו את השם הזה טרבדוס ולפי המרכיבים אני אפילו פוחדת לנסות כדי להתמכר ואז הלך עליי????????… מאוד נהניתי מהנוסטלגיה וללמוד עליך קצת יותר. תודה ותודה על המתכון (אולי בסוף אתפתה:)

    1. תודה אפרת.האמת שזה באמת ממכר ממד שני לא עושים את זה כל כך הרבה כי זה די הרבה עבודה אז אולי כן כדאי לך לנסות.

  9. איזה כיף של נוסטלגיה. כל העוגות והסיפור סביבם גורמים לי להתרגש????????????????

  10. מקסים, כנה ונעים. מזדהה עם התיאורים של החיים בישוב (קיבוציניקית לשעבר) והתמונה של תחפושת נשות העסקים אדירה!! העוגיות שהן הנושא פה, הן פחות התחום שלי 🙂 אבל נהניתי מהשאר!!

  11. סיגל ! החיים בגיל העשרה נשמעים אצלך כל כך פנטסטיים שאני מצטערת שגדלתי בעיר 🙂
    אהבתי את החיבור של הילדים למסורת דרך האוכל.
    נשמע שאת מכינה את הטרבדוס לא כי צריך להאכיל את הילדים אלא מתוך תשוקה ואהבה אמיתית לדבר ולאחר שטעמתי מודה בפה מלא (טרבדוס אלא מה…) שהטעם מדהים!
    מחכה כבר למשלוח שלי 🙂
    חג שמח!

    1. כן , ככה השמעת נוסטלגיה והאמת שחוץ מאסף אף אחד מהילדים שלי לא אוהב טרבדוס וההכנה שלהם היא באמת מתוך אהבה למסורת.המשלוח בדרך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פוסטים נוספים שאולי יעניינו אותך

קיץ גדול/ג'ניפר ויינר

הסופרת בג'ניפר ויינר ניתקלתי לראשונה (או לפחות חשבתי שזה לראשונה) כשקראתי את הספר שלה "זה שאוהבים" ספר חמוד מאוד, על שני ילדים מרקעים שונים לחלוטין

קרא עוד »
דילוג לתוכן