קצת עליי

היי, אני סיגל, אמא לארבעה, בת זוג לאחד והיחיד, רואת חשבון במקצועי משפצת רהיטים בנשמתי, חוץ מזה גם שחקנית כדורשת לעת מצוא, כמו כולן מנסה וגם מצליחה ללהטט בין כל הכדורים .

אני כאן בעיקר בשביל עצמי אבל אשמח מאוד אם תצטרפו, תוכלו למצוא כאן, הגיגים, נוסטלגיה, מתכונים וגם פוסטים בנושאים מיסויים לעצמאים וגם לשכירים.

כאן גרים בכייף (3)

אתחיל ואומר שיש לי משפחה נפלאה, גם זו שנולדתי אליה, המצומצמת והמורחבת, גם זו שיצרתי בעצמי וגם זו שהצטרפתי אליה בזכות הנישואין לבן זוגי.

אבל בפוסט זה אתמקד בענף קטנטן מהמשפחה הענפה שלי , בבת דודתי האהובה (עליי וגם על כל מי שמכיר אותה) שהשכילה ברגישותה, סבלנותה וחכמתה ליצור לעצמה משפחה קטנה ולא שגרתית , אך מלאת אהבה וסובלנות.

בסוף שנות ה-30 שלה וכשראתה בת דודתי, סיגי, שהאביר על הסוס מבושש להגיע וכשביציותיה כבר לחשו לה שתוקפן עומד לפוג וילדים משלה היו צורך קיומי כמעט , החליטה בהחלטה אמיצה להיות משפחה חד הורית.

בתכנון הייתה תרומת זרע מבנק הזרע אך החיים כמו החיים גלגלו אחרת ולאחד מידידיה, תומר , בחור מקסים , מוכשר והומוסקסואל מוצהר, נודע על החלטתה והוא מצידו הציע לה מהלך של הורות משותפת.

לא אלאה אתכם בהשתלשלות האירועים , אקצר ואומר כי כך היה, סיגי ותומר החליטו על הורות משותפת , לקח חמש שנים ואין ספור טיפולים וניסיונות עד ההיריון המיוחל,הריון של תאומים שהגיע כמעט לפני הרמת ידיים ופנייה לאלטרנטיבות אחרות (פונדקאות, אימוץ).

תאומים

רק אוסיף ואומר שבכל התקופה הקשה הזו המאבק היה משותף, של תומר ושל סיגי, לאף אחד מהם לא היו מחשבות להיפרד ואף אחד מהם לא קיבל רגליים קרות נוכח הקשיים, יתר על כן במהלך התקופה הארוכה של הניסיונות , נוצל הזמן להיכרות בין המשפחות והתפתחו יחסי ידידות מופלאים בין כל המעורבים.

יום הלידה המיוחל הגיע , קצת מוקדם מהצפוי , ואל העולם הגיחו , בשעה טובה ובשמחה ובששון צמד תאומים זהים, מקסימים ומהממים.

או אז התחילה השנה הקשה ביותר (מבלי להמעיט מקושי השנים שעברו) שנה שבה קבוצת אנשים שמלבד הקשר לתאומים אין ביניהם כל קשר משפחתי פורמלי , למדו לחלוק את היקר להם מכל.

הורי התאומים שלמדו לתת אמון זו בזה, בן הזוג של תומר שלמד לחלוק את תומר ואף השתלב בכל המארג העדין , מטפל, מחתל, מקלח , מאכיל את הצמד והכל למען השניים הקטנים.

ומעל הכל אני צופה בעיניים משתאות , איך דודי (אביה של סיגי) שהוא איש יקר לכל הדעות, אם כי האיש הכי שמרן שהכרתי עד כה, מסתגל בקלילות לכל הסיטואציה הלא שמרנית בעליל הזו.

יוצר קשרי ידידות עם בן זוגו של אבי נכדיו, מארח לארוחות את סבתם השניה של נכדיו, דואג להאכיל את תומר כשהנ"ל מגיע לשהות עם ילדיו, ועוד ועוד סיטואציות שאני בטוחה שדודי מעולם לא העלה על דעתו שיעמוד בפניהם.

זאת שאמרנו, החיים כמו החיים מתגלגלים יותר לאן שהם רוצים ופחות לאן שאנו מכוונים אבל, עם הרבה רצון טוב, הרבה אהבה ובלי אגו, גם שם נמצא האושר.

 

twins-1012243_640 (1)

 

 

 

 

37 תגובות

  1. פוסט מרגש. כל הכבוד לסיגי… נשמעת חוויה לא פשוטה אך הסוף שווה הכל! מדהים איך כשהקטנים מגיעים לעולם נשכחות הדרכים העקלקלות שעברנו כדי לקבל אותם ???? (ומתחילות הדרכים השגרתיות והקשות לא פחות כדי לגדל אותם ????).

  2. סיגל, יופי של פוסט, זווית אחרת קסומה ומעניינת על יום משפחה מודרני. הבאת את הסיפור של סיגל ברגישות האופינית לך ובכבוד ואהבה שעברו את המסך. איחולי יום משפחה שמח לסיגי תומר וילדיהם ולך ולמשפחתך המקסימה.

  3. מקסים סיגל, אחלה סיפור מהחיים, בא טוב לקראת יום המשפחה. משמח לראות איך גם הנוקשים מתגמשים בסוף מול ילד שממיס אותם

  4. מתנצלת , עדיין מופתעת כל פעם מחדש, כיף לקרא ומעורר מחשבה, המשיכי כך , ולכל השפחות בריאות

  5. מרגש מאוד, כל הכבוד למשפחה שמכילה ומקבלת את השוני – זה מקסים. בטוחה שהילדים האחו זכו במשפחה מדהימה.

  6. כתבתי אמש כנראה נמחק או שאולי תקבלי שתי תגובות, בכל מקרה מאד אהבתי ומאד הזדהתי ומשפחה היא משפחה גם אם לא תמיד יד שם קשר דם העיקר האהבה, מקסים

    1. כנראה לא הספקתי לאשר עכשיו אני רואה את שתי התגובות, תודה מלי וזה לגמרי ככה , משפחה היא משפחה גם אם אין קשר דם.

  7. היי יקירה בתור מי שעברה לא מעט טיפולים וחיה בזוגיות מיוחדת משלי מודה שמאד הזדהתי עם הכתוב, באמת שאין גבול להקרבה כשיש אהבה וחיוך של ילד❤️

  8. סיגל כתבת מקסים. הסיפור מקסים וגם נוגע לי ללב באופן אישי. אמנם המשפחה שלי כביכול "רגילה" (אם אפשר בכלל להגדיר זאת בימינו :)) אבל הדרך שלי לאמהות היתה רצופה כאב ומכשולים דומים למה שהם עברו אני מניחה.. זו דרך שיכולה לעשות שמות בזוגיות (והיא אכן עושה) אבל לצאת ממנה בידיים מלאות, לעבור אותה יחד למרות הקשיים, התהומות והמכשולים, זו גדולה ולהצליח להתקרב כך זו זכות עבור כל מי שקשור בתהליך המורכב הזה.
    כיף לשמוע. שירוו נחת ושרק יגדלו ויצמחו מכאן.
    (גם אני חובקת שני קטנטנים.. היום בני ארבע ורבע והם שווים כל רגע של תסכול וצער וכאב שהיו בדרך להגעתם לכאן :))

  9. נהניתי לקרוא אותך סיגל. מאוד מסקרן הקשרים המשפחתיים החדשים של המאה העשרים ואחת…שרק ימשיכו לגדל אותם בנחת ????????????

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פוסטים נוספים שאולי יעניינו אותך

הצהרת נגישות

בעלת האתר (רו״ח סיגל מולקונדוב) שמה לעצמה כמטרה לאפשר חווית גלישה מיטבית לכלל הגולשים באשר הם.

על אף האמור לעיל, יתכן כי דפים מסוימים באתר טרם הונגשו או שטרם נמצא פתרון טכנולוגי הולם עבורם. במידה ונתקלת במצב כאמור הנך מוזמן להביא את העניין לידיעתה של בעלת האתר. בעלת האתר מצרה על אי-הנעימות שעשויה להיגרם עקב כך וממשיכה במאמציה לשיפור הנגישות ואיכות הגלישה מתוך מחויבות כנה ואמיתית לכלל ציבור הגולשים.

ניתן ליצור קשר עם בעלת האתר לפי פרטי ההתקשרות המופיעים באתר,
וגם ישירות כאן בלינק.

דילוג לתוכן