אחד מזיכרונות הילדות המוקדמים שלי הוא ביקורי השבת בביתם של סבי וסבתי.
ביתם היה בית ערבי ישן אותו קיבלו מעט לאחר עלייתם ארצה מתורכיה , בית מוקף בוסתן עצי פרי
שטעם פירותיו שנקטפו על ידי סבתי והוגשו לנו באהבה רבה עולה בפי גם היום, 40 שנה אחרי.
טעם הגויאבות הכתומות והקטנות, טעם פירות עץ התות שממנו אספנו גם תולעי משי בעונתן וטעם השסק הכתום והמתוק , כזה ששנים כבר לא אכלתי כמותו.
בבוקר שבת היה סבי שוקד על הכנת הקבב (ק בצירה כהגיית יוצאי תורכיה) ראשו הלבן היה רכון על גיגית ענקית מלאה בתערובת להכנת הקציצות אותה היה מעביר למכונת הבשר להכנת הקציצות דמויות האצבע העבה אותן היה מוכר עם צאת השבת בדוכן הקבב אשר היה ברשותו , דוכן שהיה המשך אבולוציוני לעגלה (דוכן קטן מורכב על אופניים) , בשנים קדומות יותר, עמה הסתובב בחלק מישובי בקעת אונו עוד משנות ה-50 ומכר את הקבב התורכי המפורסם שלו.
אותו דוכן התפתח וגדל עם השנים והפך למסעדת בשרים גדולה באור יהודה המנוהלת כיום על ידי דודי אבל בשנות ילדותי המוקדמות סבי מכר רק את אותו קבב תורכי טמון בתוך פיתה עם עמבה ועגבניה.
שנים לא אכלתי עמבה והיום אני לא מסוגלת להתקרב למאכל החרדלי הזה שעשוי ממנגו (כן, עשוי ממנגו גם אותי זה הפתיע) ובכל זאת המחשבה על הפיתה הזו מעוררת בי שוב את הרצון לאכול את השילוב הזה שכל כך אהבתי בתור ילדה.
אז נכון שאני יכולה לקנות את הקבב במסעדה של דודי שם עוד מכינים את אותו קבב עם אותו מתכון של סבי, ונכון ששונאת מטבח ובישולים אנוכי וקניית אוכל זה הפתרון האולטימטיבי עבורי אבל יש משהו בנוסטלגיה שהרבה פעמים היא זו שגורמת לי להיכנס למטבח וללמוד להכין מאכלים שאהבתי כילדה.
אז ביקשתי מאמי את המתכון שלה לקבב תורכי, אותו ילדיי מאוד אוהבים וגם הם נהנים לאוכלו בפיתה אם כי את העמבה והעגבניה מחליף כמובן הקטשופ(איחססס) והרי הוא לפניכם:
מצרכים
1 קילו בשר טחון טרי
2 כפות סולת
1 כפית כמון
1/4-1/2 כפית פלפל שחור (לפי הטעם)
1 כפית מלח
1/4 כוס שמן זית
יש לערבב את כל המצרכים ולעבד לתערובת אחידה כמו בצק (עד שלא מרגישים את הסולת)
לאחר מכן , בהנחה שאין מכונת בשר ליצור חתיכות סימטריות, אפשר לעשותן עגולות או לגלגלן לצורת אצבע עבה.
כמובן הטעים ביותר זה להכינן במנגל אבל אני נוהגת להכינן לילדים על מחבת פסים והם נהנים מאוד.
את הקציצות הנותרות אני נוהגת להקפיא ובפעמים שאני נתקעת בלי ארוחת צהריים אני מפשירה קציצות , אצלי הם מעדיפים אותן בפיתה אבל אפשר לאוכלן עם כל תוספת אחרת . בתאבון!
26 תגובות
פוסט מקסים.
במיוחד הנוסטלגיה.
תודה מיכל
מלא בזכרונות וטעמים
בחיים לא הייתי מאמינה שיש בקבע סולת. מדהים ואן כמו התכנים של הסבים והסבתות
איזה סיפור ישראלי מדהים סיגל!!!! נהניתי לקרא.
תודה יונית
כתבת יפה ומרגש…גרמת לי גם להתגעגע. ותודה על המתכון! בחיים לא חשבתי לשים סולת בקבב. אנסה בהקדם…
תודה טליה , תעדכני איך יצא..
מקסים ושימושי. אנסה את המתכון המעניין, נראה לי שגם אצלי יהנו…כיף של נוסטלגיה
תודה אורית
סיגלי מתה על נוסטלגיה כל כך נרגש, אנסה את המתכון
שמחה שאהבת. ספרי איך יצא
תודה נאוה בהצלחה
ושם המסעדה באור יהודה?
אצל התורכי
נשמע שווה וטעים, כיף של זכרונות ילדות! ואגב, את מכירה את הספר של מאיר שלו על הקבב הרומני..?
אוהבת את מאיר שלו אבל לא מכירה זה ספר לדים? את תמיד מחדשת לי דברים מעניינים גם בפוסטים שלך ןגם בתגובות שלך תודה!
נהניתי לקרוא את הזיכרון המרגש. תודה על המתכון. נראה פשוט וטעים!
יאללה – מכינה, מעולה שאפשר להקפיא. מאיזה בשר טחון ?
אין כמו אוכל להעלות זכרונות נוסטלגיים
בשר בקר טחון טרי זה מה שאני משתמשת בהצלחה.
מעולה איזה מגניב .. וביננו בשקט בשקט.. אני מתה על עמבה !! ❤️
אל דאגה ממני זה לא י צא…
עשית לי חשק, נהייתי ריבה פתאום 🙂
רעבה התכוונתי….
זו השעה לארוחת צהריים לא?