האמת ששבועות הוא לא חג שהשאיר עליי את רישומו כילדה, הרבה מאכלי חלב שכילדה ממש לא סבלתי, חופש רק של יומיים מבית הספר ממש לא מלהיב, היתרון היחיד אולי של החג מנקודת מבטי כילדה היה שהוא גם שימש כ"יום המים" למי שעוד זוכר.
עם השנים למדתי לאהוב מאכלי גבינה, את אלה האפויים בעיקר לא במצבם המקורי, המעבר מראשון לציון למעלה אפרים גם קצת שינה את הגישה שלי לחג השבועות, אומנם מעלה אפרים לא היתה יישוב חקלאי אבל הוא שכן בסמוך להרבה ישובים חקלאיים בבקעת הירדן וזכורה לי לחלוטין אותה שנה, קצת אחרי שעברנו להתגורר בישוב ש"צביקה שמוקלר" המרקיד האגדי של מעלה אפרים, ניסה להקים להקת ריקודי עם בישוב.
היישוב מנה אז כ250 משפחות מה שאומר , לא יותר מדי בני נוער ומדרך הטבע הרבה פחות בנים שהתנדבו להיות בלהקה לעומת בנות, בלית ברירה חלק מהבנות, אלה הגבוהות יותר, כמוני וכמו צמרת למשל (כן פעם נחשבתי גבוהה) שמשו בתור הבנים, לצורך ריקודי הזוגות. זוכרת את בגדי הלהקה בגווני תכלת וכחול, כמובן בסגנון אנו באנו, בכ"ז תחילת שנות ה-80, בד מעט מבריק , חצאית מתנופפת שכל כך רציתי אחת כזו לעצמי אבל הסתפקתי במכנסי הבנים, בכל אופן ההופעה הראשונה ולמיטב זכרוני גם אחרונה בחג השבועות, הייתה בזור, ולמי שלא בקיא במונחי הבקעה הזור הוא האזור של גאון הירדן כלומר החלק הקיצוני ביותר של בקעת הירדן מעל הירדן עצמו ולכיוון הגבול עם ירדן.
לא יודעת מה נפל אז על ראשי ישובי הבקעה שבאותה השנה, (זה היה סביב 81 82 כמדומני ) הוחלט על הזור אבל כך היה, אני זוכרת ערימות שיבולים, טרקטורים, כולם חגיגיים כיאה לישובים חקלאיים ועל כל הטרראם הזה צופים החיילים הירדנים מצידו השני של הגבול (תודה לצמרת על התזכורת..).
אבל אני הייתי אז בערך בת 12 ,שזה לא מכבר הגיעה מהעיר הגדולה והרגשתי כאילו אני נמצאת באחד מספרי החלוצים או ההרפתקאות שאותן נהגתי לגמוע אז, כל כך התרגשתי מהאוירה הכפרית, מהאזור הפראי ומזה שאני בכלל נמצאת שם שאפילו חיילים ירדנים שצופים בנו לא הוריד מההתלהבות (אולי אפילו הוסיף).
בכל אופן הרפתקאה כזו לא חזרה שוב אבל השאירה לי טעם טוב מחג השבועות, בנוסף כמו שכבר כתבתי ככל שגדלתי התאהבתי יותר במאכלים חלביים במיוחד באלה מהמסורת של יוצאי תורכיה, אומנם לפי סיפוריה של אמי בתורכיה ערב חג השבועות לא נחוג סביב מאכלי חלב וגבינות כמו בארץ (טוב בתורכיה לא היה את תנובה…), אלא ארוחה בשרית שבסיומה הוגש קינוח שנקרא סוטלץ', רק שסוטלץ' או בספרדית ארוז קון לצ'ה(אורז עם חלב) הוא כמו שאתם מבינים קינוח חלבי שלא ממש מסתדר בדת היהודית עם ארוחה בשרית, אבל גם לזה היה פתרון כי במקום חלב השתמשו בחלב שנטחן מגרעיני מלון, כן גרעיני מלון שהיו נאספים לכל אורך תקופת המלונים ונטחנים ל-2 מטרות:
- משקה שנקרא סוביה ושימש לשתיה לאחר צום יום הכיפורים.
- אותו סוטלץ' ששישמש כקינוח בערב שבועות שנחוג אי אז בתורכיה.
מודה שמרגע שנגמלתי מדייסות הינקות לא נגעתי בחלב או כל דבר שנראה כמו חלב ולכן גם לא יכולתי לטעום את הסוביה או את הסוטלץ' מהסוביה אבל אני הייתי במיעוט.
בכל אופן בארץ בניגוד לתורכיה ערבי חג השבועות היו מלאים אצלנו במאכלים חלביים החל בעלי גפן טעימים להפליא (יאפרק) שרויים ביוגורט מתובל במלח ושום, עבור במדיאס גבינה (סירות קישואים ממולאות בגבינת ומטוגנות) ג'ג'יק, בויוס, בורקיטס, סולדזאס (לחמניות גבינה מטוגנות) פנגוס (פשטידת תרד) ובטוח פיספסתי עוד מליון ואחת מאכלים.
אז ממש התכוונתי לתת פה כמה מתכונים שווים אבל מפאת מחלה שתקפה אותי השבוע לא הספקתי להתארגן על מתכונים מלבד זה של הסוטלאץ' (לא זה מגרעיני המלון) אבל יגיעו עוד פוסטים גם על שאר המתכונים אבל בינתיים הנה זה של הסוטלץ' והוא פשוט להכנה וטעים להפליא.
- 4 כוסות מים
- כוס אורז רגיל (רצוי אורז עגול בכל אופן אורז שיש בו הרבה עמילן)
- מעט קורנפלור
- אבקת קינמון
- ליטר חלב
- 3/4 כוס סוכר
אופן ההכנה
- להרתיח את כוס האורז עם 4 כוסות מים עד שכל המים מתאדים, לערבב מדי פעם.
- להוסיף את הסוכר והחלב ולערבב עד שמסמיך.
- אם לא מסמיך להוסיף מעט קורנפלור
מחכים שיקרר מעט ושופכים לצלוחיות שניתן לכסות אותם את הסוטלצ מקשטים בקינמון, הקישוט הידוע הוא מגן דוד.
בתיאבון!!!
2 תגובות
סיגלית את מזכירה נשכחות ומעלה חיוך על שפתי, אני גדלתי על המאכלים אותם הזכרת , תודה על הכתיבה היפה, לגדול במקום כזה מיוחד כמו מעלה אפריים ולחוות את הדברים שעברנו יחד, מבחינתי זכינו.
מאחל לך ולמשפחתך חג שבועות שמח
עכשיו זו בדיוק העונה להכין יפרק עלי הגפן הצעירים הכי טובים. 😋
איזה כייף שהגבת אוריה ולא זכרתי שגם לך יש צד ספרדי
מסכימה איתך לגמרי לגבי מעלה אפרים והחוויות משם וסזה בדיוק הזמן לעלי גפן אני אוכלת אותם כמו גרעינים (עוד לא מכינה רק אוכלת)
חג שמח באיחור