בספר הזה נתקלתי לראשונה כשגיסתי, חברה של אשת המחבר, ושגם הם כמונו גרים ביהוד, פרסמה את הספר בפיד שלה, כמישהי שמשתעשעת מדי פעם ברעיון של לכתוב ספר בעצמי, עניין אותי לקרוא ספר ביכורים של מישהו איך נאמר "מן הישוב" ( תרתי משמע) בנוסף גם העלילה די נראתה לי אז הזמנתי את הספר מהספריה בה אני מנויה כעבור, זמן לא רב קיבלתי אותו וצללתי אל הקריאה.
הספר מספר על אדם, איש בתחילת שנות ה-50 לחייו, אדם פרש מעבודתו כאיש שרותי הבטחון של ישראל בעקבות ארוע טראומתי, הוא לא ממש מוצא את עצמו באזרחות , ובעקבות דין ודברים עם אשתו על התנהגותו הוא יוצא למסע ימי.
בעודו עוגן סמוך לאי, שאת שמו אין אנו יודעים , יוצר עמו קשר מפקדו לשעבר ומבקש ממנו לעזור באיתורו של תיאו, צעיר אירופאי שהתגייס לארגון טרור איסלמי שנלחם בישראל ואחראי על רצח חיילים ישראלים.
אותו תיאו צפוי היה לדברי אותו מפקד, לברוח לאחד האיים באזור (שגם את שמו אין אנו יודעים) שבו אדם עוגן.
אדם ממאן בתחילה להתגייס למשימה אך לאחר מאמצי שכנוע מצידו של מפקדו הוא נענה לאתגר ויוצא לאי בו תיאו אמור היה להתחבא.
באי מתחבר אדם עם מוירה, מוירה היא אחותו של תיאו והיא גם רופאת האי, היא הייתה נשואה לסטפן בן לאחת מהמשפחות החשובות באי, אף הוא היה רופא ונהרג במהלך תאונה בה היה מעורב גם תיאו, שלאחריה ברח תיאו וניסה למצוא את מקומו בעולם עד שחבר לאותו ארגון טרור איסלאמי.
הידידות בין מוירה לאדם מעמיקה, דרכה מצליח אדם להגיע לתיאו ולהכיר אותו , הוא מתחבב גם על תיאו , הרואה בו מעין דמות אב מהסוג שהוא לא הצליח לראות באביו.
במהלך הספר אנחנו נחשפים למשפחתולוגיה הסבוכה של מוירה ותיאו, לנטישתה של האם לאדישותו של האב כלפי תיאו ומנגד אהבתו הגדולה והערצתו למוירה.
נראה שהסופר מנסה להסביר לנו הקוראים את בחירותיו הכושלות של תיאו באמצעות החיים הטראגיים שעברו עליו שבחירותיו עוד מחמירות את הטרגדיה, תיאו שאמור היה להיות שנוא נפשו של הקורא הופך להיות דמות מכמירת לב ואצלי לפחות נוצרה תקווה שסופו לא יהיה טרגי כמו כל חייו.
אהבתי את הספר , קראתי אותו בנשימה עצורה, אומנם היו הרבה קטעים של מחשבות של גיבורי הספר שלכאורה היו קטעים קצת יותר איטיים, אבל עליהם חיפתה השפה, היה תענוג לקרוא את הדימויים שהשתמש בהם הסופר.
כמו שכתבתי את רוב רובו של הספר קראתי בנשימה אחת עד לדפים האחרונים ושם עצרתי כי אז הייתי צריכה לגלות מה עלה בגורלו של תיאו ופחדתי.
מכיוון שהסופר אינו נוקב בשמות המקומות אליהם מגיע אדם מצאתי את עצמי כל הספר מנסה למקום אותו, אולי ביוון ואולי באיטליה, אולי בכלל בספרד, זה קצת הפריע לי אם כי ברור לי שזה היה מכוון, הפריע לי עוד שאדם מגיע לאי קטן, איש זר אבל אף אחד לא שואל אותו מאיפה הוא מגיע, אני מבינה שזה גם חלק מהתלישות הכללית של המקומות אבל אני באופן אישי צריכה שדברים יסתדרו ויהיו הגיוניים.
בסופו של דבר הספר מרתק, למרות הכל, אני חושבת שניר זמיר רקח פה ספר ביכורים מעולה שאם לא הייתי יודעת לא הייתי מעלה על דעתי שזה ספר ביכורים, יחד עם זאת הספר בעיני הוא גם קצת מטריד, הטרידה אותי דמותו של אדם התאורים על התנהגותו כילד, וגם כמבוגר גרמו לי לחשוב שהאיש קצת סוציופת, אז מצד אחד אדם שהוא לכאורה הגיבור הישראלי, מלח הארץ, לוחם, איש שרותי הבטחון אבל מבחינתי הוא היה אנטי גיבור ולגמרי לא התחברתי אליו, בעוד תיאו, הצעיר האבוד, המחבל שאחראי למותם של לא מעט אנשים בגילו הצעיר עורר את רחמי.
