חמותי זיכרונה לברכה הייתה אישה מופלאה, אחת משלישיה שנולדה לפני למעלה מ-80 שנה באפגניסטן, היחידה ששרדה מבין השלושה אולי רמז לחוסנה המופלא ,על אף היותה אישה קטנת ממדים, חוסן שעמד לה בחיים הקשים אותם עברה.
בגיל 17 הגיעה לישראל עם אמה לצורך נישואין , לאחר נישואיה חזרה אמה לאפגניסטן והיא נשארה בארץ לבדה, ללא ידיעת השפה , ללא כתף תומכת או אוזן קשבת , עם משפחת בעלה שאך זה לא מכבר הכירה .
כמנהג העדה הבוכרית אליה השתייך הזוג הצעיר התגוררו השניים בבית הורי הבעל ורק לאחר לידת בנם השני עבר הזוג הצעיר לבית משלו , לא רחוק מהחמות אך כבר לא באותו הבית.
במהלך השנים נולדו לזוג עוד שבעה ילדים, כן תשעה ילדים ילדה וגידלה חמותי וכשאני מקטרת על הקשיים בגידול הארבעה שיש לי אני נזכרת בה בהערכה רבה.
למרות הדלות ששררה בבית, והחיים בשכונת מצוקה, ידעה חמותי להעניק לילדיה הרבה אהבה ופינוקים ולמרות נתוני הפתיחה הלא מבטיחים גדלו כולם להיות אנשים משכילים , בעלי מקצועות ומה שהכי חשוב בני אדם, אנשים עם הלב במקום הנכון.
גם כשבגרו ילדיה , נישאו ובנו משפחות משלהם דאגה היא לארוחות שישי לכל המשפחה, עניין לגמרי לא פשוט לארח כל יום שישי כל כך הרבה אנשים והרי גם אם רק מחצית מהילדים הגיעו באותו שישי , על בני זוגם וילדיהם זה יכול היה להסתכם בלפחות 20 אנשים, ואני לא מדברת על חגים שבהם כל המשפחה הייתה מתכנסת , אך היא תמיד עשתה זאת בשמחה ובאהבה , תמיד עם חיוך ובעזרת בנותיה הגדולות וכך הצליחה לשמור על גיבוש יוצא דופן של ילדיה ואחר כך של נכדיה שמבחינתם בני הדודים הם החברים הטובים ביותר שלהם.
למרות שיש הפרשים עצומים בגילאי חלק מהנכדים מדהים לראות את הקשר הקרוב גם בין בני הדודים הקטנים לאילו הגדולים , כדי לסבר את האוזן אספר כי הנכד הגדול ביותר הוא בן 38 ואילו הקטן ביותר הוא בן שנתיים וחצי, לכל החגיגה הזו נוספו גם הנינים שלצערי חמותי לא זכתה להכירם , היא נפטרה בפתאומיות לפני כ-9 שנים והשאירה אחריה חלל עצום שמסרב להתמלא, היא לא זכתה להכיר את כל נכדיה שעל אף שלא זכו להכירה מדברים עליה כאילו הייתה נוכחת בחייהם.
כאילו לא די בארוחות שישי בערב, בימי שישי בצהריים הייתה חמותי מכינה את הקציצות הידועות שלה, בין סידורי השישי , לקניות ולבישולים היו מגיעים האחים חלקם בליווי הילדים ובני/ות הזוג חלקם לבד , כדי לאכול מהקציצות , קציצות ירק טעימות שקודם להכרות עם בעלי מעולם לא טעמתי כאלה, מלוות בעגבניות מגורדות , על לחם טרי אמיתי , לא זה הפרוס בשקיות אלא ההוא שפעם בתור ילדים היינו אוכלים עם גבינה ובצל ירוק או גבינה וזיתים, הכי טעם של פעם.
מאכלים רבים ידעה חמותי להכין , רובם ככולם כאלה המזוהים עם העדה הבוכרית, אושפלאו, דושפרה, גוג'גיג'ה ועוד כאלה שקצת פחות מוכרים, אני , שלא חובבת מטבח אנוכי, לא שקלתי אפילו ללמוד להכין את המאכלים האמורים שמצריכים זמן וסבלנות, שלא ממש נמצאים ברשותי.
מכל המאכלים שהייתה מכינה חמותי למדתי להכין רק את אותן קציצות של יום שישי , יחסית קלות להכנה וטעימות להפליא ,אצל ילדי את הלחם הטרי מחליפה החלה המתוקה של יום שישי , את העגבניות המגורדות מחליף הקטשופ והקציצות נטרפות כמו גרעינים אז הנה המתכון לפניכם:
חצי קילו חזה הודו נקבה טחון
רבע קילו חזה עוף טחון
צרור פטרוזיליה
ביצה
שני בצלים
מעט מלח
מעט פלפל
2 כפות קמח מצה
אני קוצצת את הפטרוזיליה והבצל (מאז שיש לי מעבד מזון אני עושה את זה במעבד) מוסיפה את הבשרים והביצה קמח המצה ומתבלת עד לקבלת תערובת ירוקה.
יוצרת קציצות בצורת אליפסה כולמר יוצרת עיגול ומועכת ומטגנת בשמן עמוק.
בשנים האחרונות אני נמנעת מגלוטן ומנסה לא לאכול מטוגן לכן את קמח המצה אני מוסיפה בסוף ולפני ההוספה אני מפרישה עבורי מעט מהתערובת יוצרת קציצות ואופה בתנור, למרות שאין קמח מצה הקציצות לא מתפרקות , הן אולי טיפה פחות פריכות אבל גם הן לא רעות בכלל.
תנסו ולא תתחרטו, הכנה קלה והתוצר טעים להפליא,
מחכה לדיווחים
סיגל
2 תגובות
למזלה של חמותי כל הכלות שלה יצאו מקסימות אבל זה אולי בגלל שגם היא הייתה נשמה.
תודה חלי.
נשמע שהפיצוי של חמותך על היחסים עם חמותה בא בדמות כלה מקסימה ומפרגנת כמוך. יחסים, שכמו שהיטבת לכתוב, לגמרי לא מובנים מאליהם. איך אישה קטנה נגעה בחייהם של כל כך הרבה אנשים וממשיכה לגעת, הודות לך, עד היום! שאפו!