יהוד אימפריה

למי שלא יודע אני גרה ביהוד, יהוד, איך נאמר לא העיר הכי אידיאלית לחיות בה, רצף של ראשי עיר  שלא קידמו את העיר שעם קצת השקעה יכלה להיות פנינה, השאירו עיר עם בתי ספר משנות ה-50, צפיפות בכיתות, חוסר בפארקים וגני שעשועים , תשתית לא מפותחת בהתחשב בבניה המאסיבית , בקיצור עיר עם הרבה מקום לשיפורים.

אבל , לשמחתי, דבר אחד טוב יש פה ביהוד – בני אדם .  כי כמו שאמר חכם יהודי (כזה שגר ביהוד) קשיש "אנשים יש הרבה, בני אדם הרבה פחות" אבל ביהוד לשמחתי, התרכזה איכשהו כמות ניכרת של בני אדם.

אותם בני אדם אחראים לשני פרויקטים אדירים שקיימים ביהוד.

האחד הוא בית חב"ד ביהוד שאחראי בין הרבה מעשי צדקה לפרויקט האכלה של מאות מתושבי יהוד הזקוקים לכך והשני הוא שבט הצופים הגדול המונה מאות רבות של חניכים , מדריכים ופעילים.

אל תטעו, קיימים פרויקטים רבים אחרים שהם יוזמות של אנשים מבני העיר שמצליחים לארגן סביבם אנשים רבים נוספים שיוצרים נתינה אחת גדולה, היריעה קצרה מלהכיל את כל הפרויקטים לכך,  ולכן התמקדתי בשניים הגדולים שבעינם הם עיקריים.

אז תשאלו ממתי צופים זה פרויקט?

לאחרונה, לשמחתי הזדמן לי להכיר מקרוב את שבט משואות, שבט וותיק בן עשרות שנים, חזק ומבוסס בתולדות ימיה של יהוד. כילדה ונערה לא גדלתי ביהוד, אומנם בישוב שבו גדלתי (אפשר לקרוא עליו כאן) הייתי פעילה בקן הנוער העובד,  אך היה זה קן צעיר ולא יציב ביישוב מאוד צעיר , כשגדלו ילדי רציתי מאוד שיצטרפו לצופים כאן ביהוד, אך זה לא צלח עד שהגענו לצעיר ילדיי , נדב, שהצטרף לשבט הצופים ברוב שמחה וששון ובניגוד לאחיו מראה סימנים של התלהבות.

מסתבר שככל שאני מתבגרת יותר קשה לי לשחרר , וכשבן הזקונים הודיע שהוא רוצה לצאת לטיול של הצופים קצת נלחצתי, הברכיים פקו  וכבר ממש לא הייתי בטוחה שאני רוצה שהילד ימשיך בענייני הצופים, הפתרון הנוסף שאותו ראיתי מלבד פרישה שלו  זה יציאה שלי לטיול, כן, מתקרבת לגיל 50 , קמפינג לא נמצא בלקסיקון שלי כבר שנים, מוצאת את עצמי אורזת תרמיל גדול לשלושה ימים+ שק"ש + אוהל ומוכנה אם כי קצת פחות מזומנה לטיול באוזר הדרום עם לינה באוהלים בכפר הנוקדים.

וכל זה הייתה רק הקדמה בעצם לשבחים והמחמאות שאני מתכוונת להרעיף על שבט משואות, כי למרבה ההפתעה נהניתי.     הארגון היה למופת , רכזי השבט , בחור ובחורה בשנות העשרים המוקדמות המרכזים תחת אחריותם עשרות מדריכים ופעילים המפעילים מאות חניכים בגילאי ד-ה , ומעל כולם שני הורים של ילדי השבט המשמשים כראשי השבט ב ה ת נ ד ב ו ת מלאה, ואל תקלו ראש בהתנדבות כזו , הזמן וכוחות הנפש שיש להשקיע בתפקיד הם עצומים ובהחלט ראויים להערכה, בכל אופן השילוב בין כל הכוחות הפועלים בשבט בתוספת הורים מלווים שהיו אחראים בעיקר על האכלת חמש מאות חמישים חניכים בניצוחה של מנהלת מטבח (שבשעות הפנאי שלה מתפקדת על תקן עורכת דין מצליחה) מאורגנת להפליא שמפתיעה ביעילותה כל טיול מחדש הצליח ליצור חוויה מהנה מאוד עבור רוב הילדים ואפילו מזג האוויר שהפתיע אותנו ביום האחרון לא הצליח לקלקל את ההנאה.

אז עד עכשיו נשמע שתיארתי שבט צופים רגיל שיכול להיות בכל עיר אבל הייחוד בשבט משואות זה שילוב ילדי צמי"ד (צרכים מיוחדים) ילדים בעלי תסמונת דאון, כאלה על כסא גלגלים ואף ילדים על הספקטרום האוטוסטי מהווים חלק בלתי נפרד מהשבט וגם ,כמובן מטיולי השבט ומבחינתי את מירב ההנאה הפקתי ,על אף הקושי הפיסי ,בטיול הרגלי שערכנו בערב השני של הטיול כשראיתי מקרוב את האהבה , ההכלה והחמלה שהרעיפו נערים ונערות מהשכבה הבוגרת שהיו צמודים לאותם ילדים , הסבלנות שבה שוחחה נערה עם הילד על הספקטרום שהיה תחת אחריותה. הנכונות וההתלהבות של קבוצת נערים ונערות שעם כל הקושי של הטיול נשאו את הילדה בכסא הגלגלים שלה והאהבה שהרעיפו עליה במשך כל הטיול ועוד ועוד דוגמאות שמשקפות, למרות התלונות שלנו כמבוגרים, דור עתיד לדוגמא ומופת.

פרויקט נוסף ומרכזי ביהוד זהו פרויקט האכלה שמרכז אותו בית חב"ד בראשותו של הרב שמעון, זר שיגיע לעיר יחשוב שהרב שמעון הוא מינימום רב העיר .

אין תושב בעיר הזו בין אם חילוני ובין אם דתי שאינו מכיר את הרב ושמו נישא בפי כל . אך הרב שמעון אינו רב העיר, הוא מנהל בית חב"ד ביהוד, איש קטן גדול, קטן בממדיו וגדול (אפילו עצום) בנשמתו, הוא תמיד נמצא בכל מקום, מלמד ילדים לבר מצווה, מדגים תקיעת שופר בגני הילדים ,  מדליק נרות בחנוכה בבית האבות שנמצא בעיר ,עורך ליל סדר ציבורי לאלה שלא שפר מזלם לבלות את החג בחיק המשפחה ועוד ועוד פעילויות ללא הבדל בין חילוניים לדתיים .

סביב הרב שמעון התרכזה קבוצת תושבים אכפתיים שהקימו עמותה "מהלב- אנשים למען אנשים" ויחד  הם אחראים להאכלה ואספקה שוטפת של מצרכי יסוד לאנשים בעיר הזקוקים לכך. עד לפני מספר חודשים נערכו חלוקות חודשיות של סל מוצרים למשפחות קשות יום ביהוד  על פי רשימה שמית שהתקבלה ממחלקת הרווחה בעיריית יהוד ובאמצעות עשרות מתנדבים .

בפסח וראש השנה חולקו חבילות גדולות יותר שאפשרו לאנשים לעבור את החג בכבוד , וכך התנהל הפרויקט במשך שנים עד שלאחרונה הרב ושותפיו הגשימו חלום של שנים שיכול לשמש דוגמא למקומות אחרים בארץ. לאחר הרבה בקשות הקצתה עיריית יהוד מבנה בו הוקם "סופר מהלב" באמצעות תרומות רוכשת העמותה מוצרי יסוד, בשרים , עופות ובחורף גם שמיכות ותנורים  . שוב על פי רשימה מהרווחה מחלקת העמותה כרטיס נטען בסכום מסוים של כסף , כל אחד בהתאם למצבו,  ובכל חודש נטען הכרטיס שוב באותו הסכום. בחגים הסכום גדל ואף מנפיקים כרטיסים חד פעמיים לתושבים נוספים הזקוקים לכך. וכך במקום שכולם יקבלו את אותו סל מזון , שלא בטוח שמתאים לו, כל אחד יכול לבחור מוצרים על פי צרכיו.

כמו שאמרתי את המוצרים רוכשים בעיקר מתרומות , למעט המבנה , והקצבה חד שנתית שמתקבלת מהעיריה אין השתתפות שוטפת של העיריה בפרויקט.

כדי לסבר את האוזן אספר כי לפני כשבוע התקיימו שני ימי התרמה כדי לתחזק את הסופר ביומיים שלמים נאספו באופן מרשים מאות אלפי שקלים.

אני בטוחה שיש כאלה שיצקצקו בלשון למקרא תרבות השנור הנפוצה במחוזותינו , התרומות וההישענות על עמותות לכאורה אינם מצביעים על חברה בריאה ומעודדת עבודה אך במדינה שבה המדיניות הסוציאלית פשטה לחלוטין את הרגל, במדינה שבה אימהות חד הוריות (לרוב זה אימהות) יכולות בשניה להגיע לפת לחם , במדינה שבה קשישים מקבלים קצבת זקנה מגוחכת ועולים חדשים מתקשים במציאת עבודה ולכל אלה אין אל מי לפנות לעזרה טוב שיש מי שנותן להם גב ועוזר להם בשעת צרה.

לסיכום, למרות חסרונותיה , הלא מעטים של יהוד, יתרונותיה בהחלט עולים עליהם ולשנייה אני לא מצטערת על הבחירה שעשיתי עשרים ושתיים שנים קודם, להפוך אותה לבית.