אתחיל ואומר שיש לי משפחה נפלאה, גם זו שנולדתי אליה, המצומצמת והמורחבת, גם זו שיצרתי בעצמי וגם זו שהצטרפתי אליה בזכות הנישואין לבן זוגי.
אבל בפוסט זה אתמקד בענף קטנטן מהמשפחה הענפה שלי , בבת דודתי האהובה (עליי וגם על כל מי שמכיר אותה) שהשכילה ברגישותה, סבלנותה וחכמתה ליצור לעצמה משפחה קטנה ולא שגרתית , אך מלאת אהבה וסובלנות.
בסוף שנות ה-30 שלה וכשראתה בת דודתי, סיגי, שהאביר על הסוס מבושש להגיע וכשביציותיה כבר לחשו לה שתוקפן עומד לפוג וילדים משלה היו צורך קיומי כמעט , החליטה בהחלטה אמיצה להיות משפחה חד הורית.
בתכנון הייתה תרומת זרע מבנק הזרע אך החיים כמו החיים גלגלו אחרת ולאחד מידידיה, תומר , בחור מקסים , מוכשר והומוסקסואל מוצהר, נודע על החלטתה והוא מצידו הציע לה מהלך של הורות משותפת.
לא אלאה אתכם בהשתלשלות האירועים , אקצר ואומר כי כך היה, סיגי ותומר החליטו על הורות משותפת , לקח חמש שנים ואין ספור טיפולים וניסיונות עד ההיריון המיוחל,הריון של תאומים שהגיע כמעט לפני הרמת ידיים ופנייה לאלטרנטיבות אחרות (פונדקאות, אימוץ).
רק אוסיף ואומר שבכל התקופה הקשה הזו המאבק היה משותף, של תומר ושל סיגי, לאף אחד מהם לא היו מחשבות להיפרד ואף אחד מהם לא קיבל רגליים קרות נוכח הקשיים, יתר על כן במהלך התקופה הארוכה של הניסיונות , נוצל הזמן להיכרות בין המשפחות והתפתחו יחסי ידידות מופלאים בין כל המעורבים.
יום הלידה המיוחל הגיע , קצת מוקדם מהצפוי , ואל העולם הגיחו , בשעה טובה ובשמחה ובששון צמד תאומים זהים, מקסימים ומהממים.
או אז התחילה השנה הקשה ביותר (מבלי להמעיט מקושי השנים שעברו) שנה שבה קבוצת אנשים שמלבד הקשר לתאומים אין ביניהם כל קשר משפחתי פורמלי , למדו לחלוק את היקר להם מכל.
הורי התאומים שלמדו לתת אמון זו בזה, בן הזוג של תומר שלמד לחלוק את תומר ואף השתלב בכל המארג העדין , מטפל, מחתל, מקלח , מאכיל את הצמד והכל למען השניים הקטנים.
ומעל הכל אני צופה בעיניים משתאות , איך דודי (אביה של סיגי) שהוא איש יקר לכל הדעות, אם כי האיש הכי שמרן שהכרתי עד כה, מסתגל בקלילות לכל הסיטואציה הלא שמרנית בעליל הזו.
יוצר קשרי ידידות עם בן זוגו של אבי נכדיו, מארח לארוחות את סבתם השניה של נכדיו, דואג להאכיל את תומר כשהנ"ל מגיע לשהות עם ילדיו, ועוד ועוד סיטואציות שאני בטוחה שדודי מעולם לא העלה על דעתו שיעמוד בפניהם.
זאת שאמרנו, החיים כמו החיים מתגלגלים יותר לאן שהם רוצים ופחות לאן שאנו מכוונים אבל, עם הרבה רצון טוב, הרבה אהבה ובלי אגו, גם שם נמצא האושר.
סיגי כתבת מקסים
תודה חגית
מעניין מי זאת הסיגי הזאת. כתבת מקסים
ממש אבל ממש מעניין
נהניתי לקרוא אותך סיגל. מאוד מסקרן הקשרים המשפחתיים החדשים של המאה העשרים ואחת…שרק ימשיכו לגדל אותם בנחת ????????????
תודה ענבל
מרגש, כתוב נפלא. גאה בך ואוהבת אותך.
שולה.
כייף גדול לקרוא את הפוסטים שלך! המשיכי כך!
סיגל כתבת מקסים. הסיפור מקסים וגם נוגע לי ללב באופן אישי. אמנם המשפחה שלי כביכול "רגילה" (אם אפשר בכלל להגדיר זאת בימינו :)) אבל הדרך שלי לאמהות היתה רצופה כאב ומכשולים דומים למה שהם עברו אני מניחה.. זו דרך שיכולה לעשות שמות בזוגיות (והיא אכן עושה) אבל לצאת ממנה בידיים מלאות, לעבור אותה יחד למרות הקשיים, התהומות והמכשולים, זו גדולה ולהצליח להתקרב כך זו זכות עבור כל מי שקשור בתהליך המורכב הזה.
כיף לשמוע. שירוו נחת ושרק יגדלו ויצמחו מכאן.
(גם אני חובקת שני קטנטנים.. היום בני ארבע ורבע והם שווים כל רגע של תסכול וצער וכאב שהיו בדרך להגעתם לכאן :))
תודה הגר, רואה את הקטנטנים שלך בפייסבוק , מהממים…
מעניין מאד וממלא את הלב!
תודה נאוה שמחה שזה עניין אותך ושמחה שאת מגיבה לי
זה פוסט מקסים סיגל, החיבור בין כולם והכי אהבתי את האבא/סבא שהלב שלו נפתח לגמרי, ללא מחיצות או חומות של דעות.
תודה שלי, הסבא זו בעיקר הסיבה שכתבתי את הפוסט
היי יקירה בתור מי שעברה לא מעט טיפולים וחיה בזוגיות מיוחדת משלי מודה שמאד הזדהתי עם הכתוב, באמת שאין גבול להקרבה כשיש אהבה וחיוך של ילד❤️
מלי היית לי בראש כשכתבתי את הפוסט
איזה יופי של פוסט וסיפור אנושי. נפלא
תודה רבה אביטל
מאמר מהמם. כל הכבוד על הפתיחות ושאפו ענק לסיגי המדהימה
תודה איציק וסיגי אכן מדהימה
כתבתי אמש כנראה נמחק או שאולי תקבלי שתי תגובות, בכל מקרה מאד אהבתי ומאד הזדהתי ומשפחה היא משפחה גם אם לא תמיד יד שם קשר דם העיקר האהבה, מקסים
כנראה לא הספקתי לאשר עכשיו אני רואה את שתי התגובות, תודה מלי וזה לגמרי ככה , משפחה היא משפחה גם אם אין קשר דם.
מרגש מאוד, כל הכבוד למשפחה שמכילה ומקבלת את השוני – זה מקסים. בטוחה שהילדים האחו זכו במשפחה מדהימה.
תודה שלי , אכן הילדים זכו במשפחה מדהימה.
פוסט מעורר עניין, והרבה רגש. בעיקר אהבתי לקרא על שנפרצו גבולות שמרניים, ועל כמה כוח יש ליצירת חיים חדשים
תודה אורית
מתנצלת , עדיין מופתעת כל פעם מחדש, כיף לקרא ומעורר מחשבה, המשיכי כך , ולכל השפחות בריאות
מופתעת ממה?
מרגש מאוד, אני מעריכה אנשים שהלב שלהם חם והראש פתוח ומבינים שקשר משפחתי – מעל הכל
תודה אוסנת
מרגש ואפילו ירדו לי כמה דמעות:)
רציני? מבחינתי זו מח אה רצינית
מקסים סיגל, אחלה סיפור מהחיים, בא טוב לקראת יום המשפחה. משמח לראות איך גם הנוקשים מתגמשים בסוף מול ילד שממיס אותם
סיגל, יופי של פוסט, זווית אחרת קסומה ומעניינת על יום משפחה מודרני. הבאת את הסיפור של סיגל ברגישות האופינית לך ובכבוד ואהבה שעברו את המסך. איחולי יום משפחה שמח לסיגי תומר וילדיהם ולך ולמשפחתך המקסימה.
כיף שיש כזאת משפחה
איזה HAPPY END !! ילדים הם הגשר לפערים גדולים. פוסט שמעלה חיוך:)
פוסט מרגש. כל הכבוד לסיגי… נשמעת חוויה לא פשוטה אך הסוף שווה הכל! מדהים איך כשהקטנים מגיעים לעולם נשכחות הדרכים העקלקלות שעברנו כדי לקבל אותם ???? (ומתחילות הדרכים השגרתיות והקשות לא פחות כדי לגדל אותם ????).